המידע בבלוג זה נועד להגביר את המודעות על רפואה טבעית, ואיננו מהווה תחליף לאבחנה או לטיפול רפואי אישי

יום שבת, 19 בדצמבר 2009

ווסת ופיריון

הלבנה נמשלת לאשה. המחזוריות מובילה את האשה מגיל ההתבגרות ועד תקופת הבלות. כאשר הלבנה במלואה האשה מחוברת לעוצמה שלה ולתכונת ההולדה. האשה מביאה ונושאת חיים בתוכה. מדי חודש, בעונתה של האשה, הרחם מתנקת, מסלקת מתוכה את שאריות המוות ומכינה את עצמה לקבלת חיים חדשים. בתרבויות שונות תקופת המחזור היא התקופה האדומה. אצל האינדיאנים הנשים היו נוהגות בעונתן להתקבץ יחדיו ב"בקתת הירח", לעסוק במלאכת האריגה ולהשאיר את המשפחה מאחור לטיפול הגברים. תקופה זו היא תקופה רגישה ועדינה, בה הגוף עובר שינויים הורמונליים, אשר משפיעים על המצב הנפשי והגופני של האשה, כאחד. בעונתה, במהלך שבוע ימים, האשה למעשה מסירה את הקליפות וההגנות הטבעיות שלה, מתנקה ומכינה את גופה ונפשה, לשם התחברות מחדש עם הצד הגברי והבאת חיים לעולם.

עוד בתרבויות עתיקות נעשה שימוש רב בצמחי מרפא, כדי לחבר את האשה לעוצמתה הפנימית ולעזור לה במהלך התקופות השונות בחייה. מתחילת גיל ההתבגרות וקבלת המחזור הראשון, הנערה חשופה בפעם הראשונה לעוצמה הנשית של אזור הרחם ובנטייה לחולשה, עצבנות ורגישות יתר בעונת המחזור. עם מציאת הזיווג המתאים וההתחברות המינית, הנערה הופכת לאשה וגופה מכין את עצמו להכלת העובר במקביל לשינויים פיזיולוגיים והורמונליים. בסיום תהליך הבאת חיים לעולם, האשה מסיימת את מחזורה החודשי עם שינויי גיל המעבר וההכנה לתהליך הזיקנה.

שיח אברהם הוא הצמח הנשי ביותר, אשר עוזר לסידרום טרום-וויסתי (תנודות במצבי הרוח ודיכאון), לטיפול בדימום וויסתי כבד, לאיזון גלי החום בתקופת הבלות, להגדלת תנובת חלב האם בזמן הנקה וכן לשימוש באי-פיריון הנובע מחוסר איזון הורמונלי. הפטל הקדוש הוא שיח קוצני בעל ענבות עסיסיות. עליו ידועים כממריצי רחם רבי השפעה ונוטלים את העלים כחליטה בשלבי ההריון האחרונים ובמהלך הלידה. עוד לפני כאלפיים שנה היפוקרטס, אבי הרפואה, טען כי אכילת כפית זרעי גזר הבר משמשים כאמצעי מניעה טבעי להריון. בתקופת התנ"ך רחל מבקשת מאחותה לאה את "דודאי בנה" ובשיר השירים הוא מוזכר כצמח משכר בריחו ומעורר אהבה. ברפואה הערבית נפוצה השמועה, כי אכילה משורש הדודא טובה לשיפור כח הגברא ויש כאלו דווקא הטוענים שפרותיו הם אלו אשר מעוררים את אש האהבה.




זרעי גזר הבר משמשים כאמצעי מניעה





חשוב לזכור, כי נשמת הצמחים והחומרים הפעילים שבתוכם משפיעים הן על הנפש וגוף האשה. אולם, האשה נעה במחזוריות כלבנה ועליה לנוע ולהשתנות במהלך החודש בהתאם להשתנות מצבי גופה הפיזיולוגיים. כלומר, מלבד השימוש בצמחים להרגעת הגוף והנפש בתקופת המחזור (כלבנדר), מומלץ לאשה להקל על עצמה ולעבוד בצורה מתונה וכן להרבות בשתייה ובמנוחה, כדי לשמור על האנרגיה הנשית ולעזור לגופה לעבור את תקופת השינוי וההתחדשות.

יום שני, 14 בדצמבר 2009

אל שיח עלי

לאחר מסע ארוך של מספר חודשים בהם למדתי על הרפואה השמאנית מאינדיאנים בקנדה, החלטתי לשוב לארץ ולחקור את הרפואה העממית המקומית. לצערי, מספר המרפאים עממיים שנותר בארץ הוא לא רב, ואין מי שירצה במשפחתם ללמוד את רזי הרפואה העממית וללכת בדרך אבותיו. ביום חמישי נפגשתי עם השיח עלי מדיר-חנא. בדואי סורי בן 71, אשר למד את רזי הרפואה מאביו וסבתו לפני כארבעים שנה. עלי מכיר היטב את הגבעות מהם הוא אוסף את צמחי הבר והוא גם מרפא עם "ג'ינים" (שדים). מסתבר, כי מרפאים מקומיים רבים עוסקים בריפוי עם שדים וצמחים והתופעה כלל לא נדירה. עלי מספר, כי ניתן לראות את השדים רק בחושך וכי הם לובשים צורת אדם. מסופר על רבי יעקב ואזנה שהיה מרפא גדול וחשוב במרוקו ואשר התחתן עם ג'ינית ואף הביא עימה ילדים (כן כן זה לא בידיוני..."ללא מצרים-חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה"/ פרופ' יורם בילו). עלי מכיר מישהו מהכפר שהתחתן עם ג'ינית והוא גר עמה בהרים. עלי מחלק את הג'ינים לטובים ולרעים (למרפאים ולמזיקים) והוא עובד רק עם הטובים, כי הוא נגד כל מה שפוגע באחר. עלי מצהיר, כי בסוף ימיך אתה נשפט על כל המעשים שעשית ואתה לא לוקח איתך שום דבר שהשגת בחייך הארציים...

שיטת חיזוי והסרת "עין הרע" נפוצה היא שיטת העופרת. עלי אוסף עופרת מרשתות דייגים ישנות (מתחת למים על פי היהדות לא שולטת עליך "עין הרע"). את העופרת הוא מתיך בסיר על האש ושופך אותה לגיגית עם מים, בה מוטבלות רגליי המטופל. כאשר העופרת מתקררת היא תופסת צורה המראה את מקור הבעיה או החסימה. במרוקו השיטה מאוד נפוצה ואף במגזר החרדי משתמשים בעופרת לביטול "עין הרע". בתיק ישן שעלי קיבל בירושה מסבתו, הוא מחזיק דף מצולם של קמע ובו נומורולוגיה קבלית באותיות ערביות, אותו הוא נותן לאישה שמקשה ללדת. עלי מסוגל לעזור לנשים להכנס להיריון, גם אם 20 שנה לא היו להן ילדים. הוא טוען, כי תמיד הבעיה היא אצל הנשים, כאשר האישה בילדותה פחדה מהחושך. שאלתי את עלי מה הוא נותן למטופל שסובל מנדודי שינה. מרוקאים נוהגים לשים סכין ברזל עם מלח מתחת לכרית להגנה משידים ותוניסאים שמים ענף רוזמרין. עלי אומר שמספיקה חתיכת לחם קטנה מתחת לכר והשינה תהיה עריבה באותו הלילה (לחם=מלח בסיכול אותיות).

לעלי ידע נרחב על שימוש בצמחי ההר לרפואה וגם למאכל. עלי בעל חזות בריאה ונראה צעיר לגילו. הוא מקפיד על תזונה ייחודית כאשר כל מה שהוא אוכל גדל בר, הן צמחים והן בעלי חיים. עלי ממליץ לא לאכול בעלי חיים שגדלים במכלאות כבקר או עופות תעשייתיים, אשר גדלים בצורה מלאכותית ומקבלים תרופות. עלי משבח בשתיית חלב עזים ואכילת דגים שגדלים בטבע. הוא פותח בשיחה קולחת על נוסחה סודית של 50 צמחים לטיפול בכל בעייה ובמיוחד בסוכרת. לסוכרתיים מותר לאכול דבש חרובים ודבש דבורים מפרחי בר מעורב בקינמון, כך עלי טוען. הוא מוסיף כי אלמוות הכסף טוב לטיפול באבנים בכליות וכי לעיניים אדומות לוקחים עלה צעיר של סברס (ללא קוצים) ועם הנוזל הפנימי של העלה "כוחלים" את העין. את פרחי הסברס אוספים בעונה לטיפול בפרוסטטה וכי האלוורה היא הטיפול היעיל ביותר לחתכים ולכוויות. לחיזוק כח הגברא משתמשים בזלזלת הקנוקנות (מטפס עם פריחה לבנה יפייפיה): לוקחים את העלה, מגלגלים ושמים אותו בפתח האחורי. עלי מזהיר, כי מעבר לרבע שעה הגבר מובהל לבית חולים עם נפיחויות וכאבים...עלי שמע שגם אכילת שורש הדודא טוב לכח הגברא, וכי יש דודא זכרי ונקבי. עלי ממליץ לאכול את פירות הדודא כשהם בשלים (ללא הזרעים שרעילים).











שורש דודא זכר (מימין) והדודא בפריחתו


עלי טוען שהתרופה הטובה ביותר לסרטן היא אכילת מספר עלים טריים של לופית מצויה בפיתה מידי יום (מסתבר כי זה נכון ובמרוקו מדען הוכיח שפקעות לופית מרפאות סרטן). עלי שיבח גם את האספרגוס שצומח עכשיו בכל מקום. אכילתו מסייעת לניקוי דרכי השתן והכליות והיא תרופה מוכחת לילדים עם בעיות של הרטבת לילה. עלי ממליץ לטגן את האספרגוס עם ביצה ובצל וזה מעדן! קוטפים רק את החלק העליון של הצמיחה ואותו אוכלים. את הרקפת הוא משבח שעליה למאכל (כעלי גפן ממולאות) והפקעת משמשת לטיפול בטחורים. לבעיות גב עלי משתמש בשורש שנקרא "רזל" (בערבית) בעל נוזל לבן אותו מורחים מקומית על הגב (מתאים גם לפריצת דיסק). שורש הצלף הקוצני גם מתאים לטיפול בכאבי גב: טוחנים את השורש עם אדמה דקה ומהדקים לגב בבד נקי בו עושים חורים ליציאת חומר המרפא. שורש הצלף מטפל בהצלחה גם בחרשות ועלי ממליץ לשם כך לקחת שן שום, לעשות בה מספר חריצים ולשים באוזן החרשת וזה פותר את הבעייה. עלי הוסיף שגם שמן פיגם מטפל בבעיות שמיעה. עלי מזכיר את קליפת האלון שטובה לטיפול באלקוס ואבקה מעפצי אלון התבור לפצעים. כמעדן הוא ממליץ לקלות את הבלוטים על האש ולהרתיח אותם במים. עלי הזכיר את הכתלה החריפה האהובה והוא מעדיף אותה על פני ה"מרמיה" (מרווה) לטיפול בכאבי בטן. לאחר אכילת דובדבנים, עלי אוסף את מחזיקי הפירות וחולט מהם תה לחיזוק הגוף. הסרפד הכדורי הוא הצמח הטוב ביותר לניקוי הדם וניתן לאכול את הזרעים כשומשום. עלי שיבח את ה"זערור" (עוזרר) שגדל בהרי הלבנון ולו פירות אדומים (ולא צהובים כעוזרר). כאשר עושים תה מהפרחים זוהי תרופה מעולה לבעיות לב. עלי החרחבינה המכחילה נאכלים כסלט וכשהצמח גדל והופף לקוצני משתמשים באבקה נגד הכשות נחשים. עלי הזכיר שרק פעם אחת הוא השתמש בבעל חיים לריפוי (בעקרב), כאשר מטופלת טענה שהיא לא יכולה להירדם. הזכרתי לעלי את שיח אברהם והוא הסכים עמי שהוא טוב לטיפול בבעיות נשים. עלי סיפר על מקרה נדיר בו הטיפול באשה היה לא שגרתי. מספרים, כי אשה שתתה ממי נהר ובטעות בלעה נחש קטן. מרפא עממי תלה אותה הפוך (רגליה מעלה וראשה מטה), התיך "סמנה" (ג'י או חמאה מזוככת הודית) מתחת לראשה והעשן משך את הנחש לצאת החוצה מגופה. מסתבר כי סיפור זה נפוץ במגזר הערבי וזוהה כאמיתי. עלי מספר כי האזוב (זעתר) או זעתר פרסי מטפל באסטמה. להורדת "תלולות" (נקודות חן מוגדלות) ולטיפול ביבלות מסמר, עלי מפיק תרופה משרף הקטלב. עלי ממשיך בסיפוריו, וטוען כי לכל אחד יש תולעת בראש שגורמת לכאבי ראש. לוקחים טיפה מפירות של ירוקת החמור ומטפטלים לכל נחיר, והפלא ופלא, התולעת יוצאת מהראש דרך האף...

שיטה טיפולית מקובלת אצל הערבים היא כוסות רוח. סבא שלי ז"ל (שנפטר בדיוק לפני שנה) נהג לעשות כוסות רוח לטיפול בבעיות גב. עלי מספר, כי לוקחים כוסות מיוחדות קטנות ועדינות, שמים בהן פיסת נייר, מדליקים ושמים על הגוף. האש כובה ויוצרת וואקום שמהדק את הכוס על גבי העור. העור מתנפח ומתחמם ולאחר הסרת הכוס לוקחים תער ,מחטאים אותו באש ועושים שם הקזת דם (בד"כ יוצא דם שחור). לבעיית הרטבה אצל מבוגרים עלי אומר שמשתמשים בעלי הסומק (אוג הבורסקאים) ומקובל גם להשתמש בפירות. עלי מספר, כי ציפורניים ושיער שגוזרים צריכים לקבור באדמה (ביהדות מקפידים לשרוף או לקבור ציפורניים). עלי ממשיך בסיפוריו, וטוען כי אשה אחת שבלעה בטעות ציפורן, בטנה התנפחה והסתבר כי הציפורן גדלה לה בבטן...עלי מוסיף, כי עלי הלחך טובים לטיפול בבעיות חניכיים ומשפשפים איתם את האזור הבעייתי. עלי מספר, כי הוא לא משתמש בקטורות לטיהור והוא מציע לרשום על נייר את הבעייה שרוצים לטהר, לשים את הנייר במים מחוץ לבית בזמן ירח מלא ובבוקר לשטוף עם המים את הבית ומסביב לו.

יום שלישי, 9 ביוני 2009

עראק וגחליליות

לפני כשנתיים ערכתי מסע במזרח הרחוק. כשהתחלתי את הטרק המפורסם, שנקרא "אנאפורנה" הייתי לבדי בכפר קטן למרגלות ההימלאיה. לא ידעתי לאן אני הולכת והייתי מוכנה להתחיל את הטרק בשעת לילה מאוחרת. הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא בסדר בבית ועזבתי את קטמאנדו אל עבר היערות של אזור אנאפורנה. מסתבר שבאותו הלילה סבתי לידיה נפטרה. הסימן שבישר לי את מותה היה תעופת גחליליות בחשיכה של ההימלאיה.



שלשום, יצאתי לחצר שלי באמירים וראיתי על קיר האבן נקודות ירוקות נוצצות. אחרי בדיקה לאור נר גיליתי גחליליות יפייפיות. לקחתי את המצלמה והתמונה שקיבלתי ללא פלש הייתה ריקוד אהבה של שתי ישויות טבע ירקרקות. בתמונה עם הפלש צילמתי את הגחלילית במאורתה. מסתבר, כי הגחליליות הנקבות נייחות והן מפיקות את הצבע הזרחני הירוק מקצה בטנן למשיכת בני זוג, בעוד הזכרים מאותתים חזרה לנקבות במעופם. ריקוד האהבה הוא הסמל של האיחוד הזוויגי.

הבנתי כי זהו מסר מנשמתה של סבתי, על כי לא הזכרתי אותה כלל בבלוג שלי...


למעשה סבתא שלי הייתה "רופאת השבט" אמיתית. תמיד חיוך היה נסוך על פניה והיא הייתה שלווה ומלאת חסד. מספרים כי בקבוק עראק היה מונח לה מתחת לזרועתה והיא הייתה מרפאת איתו כמעט כל מחלה. לצערי רק בשנים האחרונות כשהתחלתי להתעסק ברפואה מסורתית הבנתי את גדולתה בעולם הצמחים. זכור לי כי בוקר אחד סבתא בקשה ממני שאקנה דבלים ושומר לשם הכנת עראק. קניתי 2 ק"ג דבלים (תאנים יבשות) ואניס (בטעות במקום שומר). סבתי לקחה את סיר הקוסקוס המפורסם שלה, אשר מורכב משני סירים כאשר הסיר העליון מחורר בתחתיתו. בסיר התחתון היא שמה את הדבלים והאניס עם מים וסוכר. עליו היא הרכיבה את הסיר העליון המחורר ובו הניחה צלוחית קטנה במרכז. היא כיסתה את הסיר עם המכסה בצידו ההופכי ואחרי הרתיחה בישלה כארבע שעות על אש קטנה (מסתבר, כי פירוש השם עראק בערבית הוא הזעה, מה שמרמז על תהליך הזיקוק שיצרנו שמזכיר הזעה וכי משפחות רבות בתוניס נהגו לייצר עארק בייתי). הבית התמלא בריח משכר של עראק, כאשר אט אט זלגו טיפות של אלכוהול לתוך הצלוחית שבסיר.

לא הצלחנו להפיק עראק חזק מספיק, אולם הכיף שבהכנה המשותפת והזיקוק הבייתי הייתה חוויה בלתי נשכחת בשבילי. לבסוף עירבבתי את האלכוהול שהפקנו במיץ התאנים המבושלות מהסיר התחתון והתקבל משקה תאנים טבעי אלכוהולי בריח אניס... למי שרוצה לנסות להכין עראק בבית אני ממליצה לקנות 4 ק"ג של דבלים ושומר עם קצת מים בסיר וסוכר ועם הרבה סבלנות ואהבה. אוהבת אותך סבתא ותודה שהזכרת לי שאת עדיין כאן. אורית.

יום חמישי, 14 במאי 2009

הבית שלי- מושב אמירים

לרגל חגיגות 50 שנה לאמירים, דליה, מוותיקות היישוב, ביקשה ממני להגדיר מה אני חושבת על אמירים-במשפט אחד. לאחר דקה קצרה אמרתי: "מקום של שלווה בראשיתית", ודליה המשיכה לשאול, ומה חסר לך באמירים, או היית רוצה שיהיה? ולא הייתה לי תשובה. עניתי לה שאני צריכה לחשוב על זה. הכל נראה לי מושלם.


את אמירים הכרתי בראש השנה לפני קרוב לשלוש שנים כאשר חיפשתי מקום לגור בטבע, שיזכיר לי את יערות מערב קנדה, שכה אהבתי. עוד בכניסה ליישוב הבחנתי שמשהו מאוד שונה במקום הזה. הצמחיה עטפה אותי לאורך השביל והוקסמתי מהשפע של הצמחים והצבעים. והלב שלי אמר: במקום הזה יחד עם הטבע את יכולה להשתלב.

בשילוב של אהבה גדולה ויצירתיות התחלתי לרקוח סבונים מצמחי בר ולחפש אחר מתכונים ונוסחאות טבעיות לכל מוצר שחשקה נפשי. טיילתי לאורך ההר ולמדתי את הצמחים, מתי הם פורחים, הפירות מבשילים והעלווה מתחדשת. אספתי אותם ביראת קודש והודייה.

ומהו צמח הבר האהוב עלי? הכתלה החריפה. לפני כשנה הכרנו בקיץ. בקצה ההר ליד המערה היא צומחת. נאחזת בחוזקה בסלע ומפיצה את ריחה המשכר, הנע בין ריח מרווה ללבנדר. לפני כשבועיים החלטתי לטפס במעלה ההר ולאסוף בסל הנצרים שלי אגודות של כתלה. דרדר גדול פרחים קידם אותי לאורך השביל ונאחז במכנסיי, אולם זה לא הרתיע אותי מלבוא במגע עם העלווה הריחנית והשעירה שאלייה התגעגעתי כל תקופת החורף, כאשר היא עוד הייתה בתרדמה.

כי האדם הוא עץ השדה. ואולי גם הפרח או הענן. יש תקופות שבהן אנו בתרדמה, בזמנים אחרים אנחנו פורחים ובחלק מהזמן מרחפים. לחיות עם הטבע ואת הצמחים מחבר אותי לאני העמוק שלי, שעובר שינויים אינסופיים ומתפתח מפרח לפרי בשל. להריח, למשש, לטעום, לאסוף אליך את הקסם של הטבע משאיר בך את התמימות של היופי הפשוט והאמיתי שכל פעם מתגלה מחדש בקצב של אמא אדמה.

יום ראשון, 1 בפברואר 2009

זיקית ואהבה

הבהרה: אני אישית מתנגדת להרג של בעלי חיים לצורך רפואה וקסם

מראכש היא מרכז ההוויה הנושמת והתוססת של מרוקו. עיר פנטזיות של קסמים והגשמת המשאלות. בלילה הראשון במרוקו לקחתי רכבת ישירה למראכש. לא יכולתי להתאפק מלראות את העיר הזאת. יצא שבכל פעם שעזבתי את מראכש לצפון לשפשאוון, הרחקתי לכפרים בהרי האטלס ומשם למדבר סהרה, תמיד חזרתי לאהובתי, מראכש. הקשר שלי לעיר הזאת חובק לאהבתי את הקסם של הטבע, הצמחים ובעלי החיים. מראכש צבועה בוורוד, שהוא צבע התמימות, הפנטזיה והאהבה. ריח הקטורת באוויר והססגוניות של האנשים שמגיעים אליה מהרי האטלס והמדבריות, משכו את תשומת לבי אל עולם הקסמים.

הכיכר המרכזית במראכש, "ג'אמע אלפנא", שוקקת חיים בלילה ובה קיימים שלל קוסמים ורוקחי שיקויים. מאחד הרחובות הצדדיים המשכתי את דרכי מחוץ להמולת האנשים אל עבר המלאח היהודי. הרגשתי שחזרתי הביתה. חנות אחר חנות ברובע היהודי עמוסות בסממני מרפא מסורתיים: ממבחר צמחי מרפא התלויים מהתקרה מטה, בעלי חיים מפוחלצים כדוכיפת, שועלים, איילות ושאר חיות, קטורות וחומרים מטהרים להבערה, חוברים יחדיו לרפא את הגוף והנפש, בדרך המרוקאית, שכל כך רחוקה מההסתכלות של המערב על רפואת האדם. באחד משיטוטי בחנויות, נעצרתי לראות מקרוב את עבודתו של המרפא המרוקאי. בתוך נייר עיתון הוא פורר חומרים שונים כגופרית, קטורות שונות, אבנים צבעוניות, פרווה של שועל, נוזל שחור בלתי מזוהה וגם ראש של זיקית ומגוון רב של סממנים נוספים. כשהוא סיים את מלאכתו הוא ארז את החומרים בשקית והגיש אותה לאדון הצעיר לצידו. זוהי קטורת ל"משיכת אהבה", כך הבנתי מדבריו.

בחזרתי לארץ ממרוקו, הייתי להוטה להבין את עניין הזיקית. נסעתי לבית סבי התוניסאי, שם פגשתי את דודתי שמחה. סיפרתי לה על הזיקית ושאר הקסמים של מרוקו. היא לא הופתעה. היא סיפרה לי, כי היא קרויה על שם "דודה גרינה", שהייתה מחוללת הקסמים במשפחתנו. לימים בצעירותו, סבא שלי, אברהם, הכיר בחורה יפה ממשפחה אמידה, אולם דודה גרינה לא שמחה על השידוך. חשוב היה לה, כי סבא יצא עם בחורה מאמינה. הפתרון לבעיה לא אחר להגיע. דודה גרינה שמה לסבי זיקית בתבשיל שאכל. ומה לזיקית ולאהבה? זיקית היא בעל חיים המשנה את צבעו בהתאם לסביבה בה היא נמצאת. וכמו שהאדם משתנה כך גם האהבה. בסופו של דבר, סבי גילה זאת ומאוד כעס על כך, אולם היה מאוחר מידיי. הוא נפרד מחברתו והכיר את סבתי לידיה, עימה יצא ארבע שנים בטרם התחתנו והם הקימו משפחה מרובת ילדים, נכדים ונינים, באהבה גדולה עם רוח יהודית תוניסאית מסורתית בבית.

נ.ב. אתמול ניסיתי למצוא קשר בגימטריה בין זיקית ואהבה. "זיקית" בגימטריה שווה לערך המספרי "זיווג" שווה לערך המספרי 32 שהוא "לב". אז כנראה שיש קשר כלשהו בין החיה לבין המהות שהיא מייצגת בארצות צפון אפריקה.

יום חמישי, 29 בינואר 2009

סבא ומחלת הסוכרת


סבא אברהם נפטר לפני קצת יותר מחודש ימים, כמעט בהגיעו לגיל 88. דתי מאמין שעזב עם אשתו לידיה וילדיו את שערי תוניסיה לאחר המלחמה. הדת היהודית והתרבות התוניסאית נכחו בכל: במנהגי החגים, באוכל, בשפה הערבית-תוניסאית שדיברו בה בבית, ובנושא שלימים נקשרתי אליו יותר מכל והוא- הריפוי המסורתי. סבא בימיו האחרונים לקה בסרטן בלבלב, כנראה בעקבות מחלת סוכרת ממושכת שממנה סבל שנים רבות. חילבה הוא היה נוהג לשתות מידי בוקר לאחר שהיה משרה את הזרעים במים לילה שלם, כדי לנסות ולהיטיב עם רמת הסוכר בדמו. מחקר שהתבצע בפקולטה לחקלאות, בה למדתי, אף הוכיח כי חילבה מאזנת את רמת הסוכר בדם.

בחזרתי ממרוקו, חודש ימים בדיוק לפני פטירתו של סבי, רגליו התנפחו והליכתו הייתה קשה. עיסינו את רגליו במשחה מחוממת משמן זית עם צמחי מרפא (ממוצרי "אוליב") להקלה על זרימת הדם, וכן מידי בוקר וערב טבלנו את רגליו באמבט מים פושרים עם מלח גס, כרבע שעה, להוריד את מידת הנפיחות. סבא היה מאוד אופטימי ונשארתי מספר ימים לצידו. סיפרתי לו כי במרוקו, בשוק "חובוס" שבקזבלנקה, משתמשים בצמחים ובעלי חיים לרפואה, ושם ראיתי עלוקות רפואיות. הוא סיפר כי בהיותו בתוניס, אימו חלתה גם כן בסוכרת, וכילד הוא היה לוקח את העלוקות ומצמיד לה אותן לרגליה, ובתום השימוש בעלוקה, הוא היה מניח אותה לצד גחלים לוחשות והעלוקה הייתה יורקת את הדם שהיא הקיזה לצד הגחלים. כך הוא היה עושה שימוש רב פעמי בעלוקות מבלי להרגן ומטפל בה במסירות רבה.

                                     שורשים של סירה קוצנית

סוכרת היא מחלה נפוצה באוכלוסייה הישראלית. לרוב היא מלווה ברמה גבוהה של שומנים בדם (כי כאשר סוכר מצטבר ולא מתפרק בדם הוא הופך לשומנים) ובלחץ דם גבוה. תרופה מסורתית ידועה לטיפול בסוכרת היא הסירה הקוצנית. המורה שלי לקבלה, החכם אמנון גרוס, מספר כי כשחלה בסוכרת ישב בספריה של עין כרם באוניברסיטה העברית בירושלים, וחקר כיצד עליו להתמודד עם המחלה. ממחקרים הוא למד, כי מחודש אפריל עד אוגוסט (בעיקר בעונת הקיץ) עליו לצאת לשדה ולעקור סירות קוצניות, כדי להשתמש בשורשים שלה כתרופה. הסירה הקוצנית היא שיח שנאחז בחוזקה בקרקע ונפוץ מאוד באזורינו. אמנון היה עוקר את השיחים עם בנו ומשתמש בקליפה החיצונית של השורשים לעשיית מירתח. לאלו מבינינו שלא יצאו לשדה לעקור סירות קוצניות, קיימים צמחי מרפא אחרים שמורידים את רמת הסוכר בדם כעלי זית, שניתן למצוא אותם כמעט בכל אזור בארצנו. בקליניקה שלי באמירים אני רוקחת חליטה ממספר צמחים של הגליל להורדת רמת הסוכר בדם (שגם אותה סבא שלי ניסה והיא אכן השפיעה עליו לחיוב), אולם מוטב כי אדם ידאג לבריאותו בטרם יחלה (כדברי הרמב"ם). אדם צריך לדעת איך לחיות: מה לאכול, כיצד להירגע מהמתח בחיי היום יום, מה מיטיב עם גופו ונפשו, כדי שהצמחים בשילוב אופטימאלי עם אורח חיים מאוזן יטיבו עימו וירפאוהו.