tag:blogger.com,1999:blog-66831646391329293222024-03-12T21:43:17.936-07:00צמחי מרפא של ארץ ישראלמרפאים עממיים ורפואה מסורתיתOlivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.comBlogger18125tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-81699696791403780902015-10-25T02:57:00.002-07:002015-10-25T07:29:44.558-07:00אינג'רה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
בשיטוטנו אחר מזון מהיר ובריא בתל-אביב, הגענו לתחנה המרכזית הישנה, שם ישנן מסעדות פועלים קטנות של אריתראים. נכנסנו לאחת מהן, לא הבנו מילה מהתפריט, אבל הזמנו אינג'רה ועליה תבשילים טבעוניים. נפעמנו מהריחות, הטעמים, התבלינים, ובייחוד מדרך האכילה, בה האינג'רה היא הצלחת, ועליה מוגש המזון, וכמובן האכילה עם הידיים...תענוג לפה ולעיניים. יצאנו מהמסעדה דשנים ושבעים, והתחלתי לחקור אודות האינג'רה!</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
רבים מאיתנו שמעו עליה מהמטבח האתיופי המסורתי. עושים אותה מקמח טף, כהה או בהיר (שני זנים שונים, לא כמו בקמח חיטה בהיר וכהה), דגן קטנטן, שמגודל באתיופיה. בדגן זה אין גלוטן, והוא עשיר מאוד ברכיבים תזונתיים, כחומצות אמינו חיוניות, מינרלים ועוד. חיפשתי אחר הקמח בחנויות טבע, שם הוא נמכר באריזה קטנטנה, שאלתי בחנויות תבלינים, שרובן לא מחזיקות בקמח טף. רק יחידי סגולה מכירים את החנות המקומית הנסתרת, בכל קהילה אתיופית, שם יש שפע בריאות על המדפים...שעורה, אפונה צהובה, קמח חומוס, פשתן, תבלינים מיוחדים מאתיופיה, ועוד. כמה קילוגרמים של קמח טף כהה ובהיר, קצת חילבה ואצתי לביתי להתחיל בהכנות.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
פשפשתי באתרים שונים, ראיתי סרטונים ביוטיוב, ובכולם מצאתי מידע חלקי בלבד על הכנת האינג'רה. שאלתי נשים אתיופיות ברחוב...ערבבתי את כל המידע, והרי לפניכם הדרך המושלמת להכנת אינג'רה, קלה, טעימה ובריאה!</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<u>מצרכים</u>:</div>
<div style="text-align: justify;">
קמח טף (אני משתמשת בכהה ובבהיר...ניסיתי את שניהם וזה השילוב המושלם)</div>
<div style="text-align: justify;">
חילבה טחונה לאבקה</div>
<div style="text-align: justify;">
שמרים יבשים</div>
<div style="text-align: justify;">
מים </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<u>לעבודה</u>...</div>
<div style="text-align: justify;">
שמים בקערה שש כוסות קמח טף (חצי כהה וחצי בהיר), מעט אבקת חילבה ומעט שמרים יבשים. מוסיפים מים בהדרגה (לפי העין) ולשים עד ליצירת עיסת בוץ חולית ובצקית. כל התהליך נעשה עם הידיים בהרבה אהבה וריכוז...לשים ומועכים כל גוש שלא הופרד, עד ליצירת עיסה אחידה. מעבירים את העיסה לכלי סגור, זורים מעט מים למעלה, כדי שהעיסה לא תתייבש, ומשאירים בחוץ.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
למחרת, מערבבים את העיסה (כן שוב רק עם הידיים), מוסיפים מים בהדרגה, עד ליצירת בלילה דלילה (כמו מרקם של בלינצ'ס). הבלילה שוב צריכה להיות אחידה וללא גושים. משאירים בחוץ ליום נוסף.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
ביום הבא, מוצאים עם כף את הנוזל האפור שמצטבר בחלק העליון של הבלילה (זה מידע סודי שקיבלתי מאשה אתיופית בקרית-גת ואשר לא מפורסם באינטרנט), מערבבים את הבלילה, ומכינים את המחבת לקראת האינג'רה.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
לצורך ההכנה משתמשים במחבת טפלון (כן זה לא הכי בריא, אבל משתדלים לא לשרוט ולעבוד עם כף עץ). שמים מעט שמן זית, מנגבים עם נייר, שמים מעט מים ושוב מנגבים. מדליקים את הגז ומחממים את המחבת.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
שופכים לקנקן כמות קטנה מהבלילה, ובתנועת סיבובית, מבחוץ לפנים המחבת שופכים בזהירות את בלילת האינג'רה. משטחים את הבלילה שתהיה אחידה על כל המחבת, מחכים עד ש-3/4 מהבלילה תתמלא בבועות, ואז מכסים. מחכים מספר דקות, הבלילה הופכת לבצק ריחני ודביק, מכבים את האש, ומעבירים בעדינות את האינג'רה לצלחת, להתקרר מעט.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
מוסיפים במרכז האינג'רה, תבשיל טבעוני טעים, שהכנו מראש, מתפו"א, ירקות, עדשים והרבה תבלינים, אפשר גם סלט ירקות ליד. מברכים את אימא אדמה על כל הטוב והשפע שנתנה לנו, ואוכלים בתיאבון רב, עם הידיים!</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
מאכסנים את שאר הבלילה במקרר ומכינים לנו אינג'רה טרייה בכל פעם מחדש. אפשר גם להכין מספר אינג'רות ליום-יומיים, ולהחיות אותן לפני הארוחה, בחימום התבשיל במאדה. כאשר נשארת לנו מעט בלילה, מוסיפים לה שוב, הפעם רק קמח טף, עם מים במידה מספקת, ולשים עד ליצירת בלילה חדשה. משאירים בחוץ ללילה. בבוקר מערבבים, ויש לנו בלילת אינג'רה חדשה, הפעם ללא צורך בהוספת שמרים...נוצרה לנו מחמצת לאינג'רות רבות לעתיד!</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
בתיאבון!!!</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
מה שמיוחד באינג'רה זה שהיא מאוד קלה לעיכול, לא מנפחת את הבטן (כמו פיתה מקמח חיטה...אפילו אם הוא מלא), ומשאירה תחושת שובע לאורך שעות ארוכות. ממליצים לערבב עם קמח הטף גם קמח שעורה או סורגום, לא ניסיתי, אבל גם זו יכולה להיות אופציה טובה (אך עם גלוטן). </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
אין כמו האוכל המסורתי הבריא של פעם, ללא תוספת חומרים משמרים, מתפיחים, כל מיני E לא מוכרים, צבעי מאכל וכימיקלים אחרים. להתחבר לטבע זה פשוט...חפשו אחר הפשטות!!!</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-NcQT1aw8V_Y/ViylZvF2WMI/AAAAAAAACU4/gNTlOFW8oiM/s1600/%25D7%2590%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2592%25D7%25A8%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="287" src="http://4.bp.blogspot.com/-NcQT1aw8V_Y/ViylZvF2WMI/AAAAAAAACU4/gNTlOFW8oiM/s320/%25D7%2590%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2592%25D7%25A8%25D7%2594.jpg" width="320" /></a></div>
</div>
Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-13941549241509100962013-11-29T07:02:00.004-08:002016-10-08T14:17:48.165-07:00אוסקר העורב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
בקיץ התבקשתי לטוס לארה"ב לבנות סווט לודג' (אוהל רפואה אינדיאני), כדי לשמר את התרבות האינדיאנית ולתת למקומיים לשוב למסורת שלהם על אדמותיהם, שאותן גנב ועשק בכספו, האדם הלבן. קול פנימי אמר לי שהעת לא נכונה, למרות שכבר קבעתי עם שמאן אינדיאני, ווילי, שמלווה אותי מספר שנים בדרך האדומה. התפללתי וחיכיתי להנחיה הנכונה. בלילה חלמתי שחבר טוב מביא לי תינוק עטוף בשמיכות. אמצתי אותו לחיקי ותחושה של אושר עילאי אפפה אותי. שאלה אחת הייתה לי אליו, האם זה הוא בן או בת, מבלי שאני יכולה לזהות את פניו.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://1.bp.blogspot.com/-mA51_6Na2UA/UpjRao4Hp5I/AAAAAAAACA8/wpEEwcwGuvA/s1600/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99+003.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="187" src="https://1.bp.blogspot.com/-mA51_6Na2UA/UpjRao4Hp5I/AAAAAAAACA8/wpEEwcwGuvA/s200/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99+003.jpg" width="200" /></a></div>
<br />
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-GwJfE79Wcno/UpjRcaQ5XPI/AAAAAAAACBE/EWoTRBqy23A/s1600/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99+004.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="138" src="https://4.bp.blogspot.com/-GwJfE79Wcno/UpjRcaQ5XPI/AAAAAAAACBE/EWoTRBqy23A/s200/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99+004.jpg" width="200" /></a></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
למחרת, בשבת בצהריים, החלום (החיזיון/חלום נבואי) התגשם. החבר שחלמתי עליו, שמר מספר שעות על פירחון (גוזל בוגר שהצמיח כבר כנפיים) של עורב שנפל מהקן והיה מונח חסר אונים בצד הכביש, כביש אותו חידשו חודשים רבים ביישוב. ניסו להניח את העורב על עץ קרוב, אך הוא נפל שוב לארץ. משפחתו חגה באוויר וצרחה להגנה ואזהרה, מחשש לפגיעה בתינוקם. ידעתי שזמנו קצר ועליי לאסוף אותו ולטפל בפעוט. עטפנו אותו במגבת ונסענו מרחק קצר לביתי. לא האמנתי שהכנסתי אליי עורב הביתה. מוחי היה שטוף בכל הסיפורים ששמעתי על אנשים שנתקפו כאשר נגעו בגוזל של עורב...אבל "לא דובים ולא יער". אף אחד לא בא לדרוש בשלומו, והמסע שלי עם היצור החכם להפליא החל. אוסקר היה השם שבחרתי לו, גם מתאר את "אוסקר ווילד" (אוסקר הפראי/בר, בתרגום חופשי) וגם יש בשם שלו את הצליל "קאר", שמזכיר את קריאת העורב "קרע".<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-ZBB3VnU9EzA/UpjRrzt5ZNI/AAAAAAAACBM/7HMSfMAAAg4/s1600/3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="158" src="https://4.bp.blogspot.com/-ZBB3VnU9EzA/UpjRrzt5ZNI/AAAAAAAACBM/7HMSfMAAAg4/s200/3.jpg" width="200" /></a></div>
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
אוסקר ישן שעות מרובות בימים הראשונים. הוא היה בטראומה. התייעצתי עם אנשים רבים שהכרתי ושפגשתי באינטרנט, שגידלו עורב בעברם, חלקם עד לשיקומו והשבתו לטבע (אף החזירו את העורב ללהקה), וחלקם כחיית מחמד (רחמנא ליצלן). חוקרי ציפורים ידועים ומוסדות "לשמירה על ערכי הטבע" בישראל, לא חסים על עורבים, משמידים אותם ומגדירים אותם במזיק. אולם, מכולם הבנתי שצריך מסירות נפש רבה בגידול עורב, ובהחלט העורב הוא זה שבוחר את בעליו...ולא במקרה. אוסקר לא יכול היה לעמוד על רגליו וגם אחת מאצבעותיו היה מעוותת שלא במקומה. קיבעתי לו את האצבע (שנפגמה מחומרי הדברה שהאדם מרסס) והכנתי לו תרופה לחיזוק העצמות, ואחרי קצת יותר משבוע הקטנצי'ק יצא מהקן המאולתר שהכנתי לו והסתובב בבית. מידי בוקר עם הזריחה הוא היה מקפץ על מיטתי וניצב על השמיכה שאתעורר. אם לא הייתי קמה, הוא היה מתקרב, מנסה לנקר בעדינות בעיניי ולמשוך בגבותיי. קקי ופיפי היו מותזים לכל עבר, כשאני רצה ומנקה אחריו. מידי כמה ימים הייתי מבקרת במחלקת הבשר בשביל חלקים רכים של בשר ועוף (שאריות מחולקות חינם), חותכת לו אותם לפיסות קטנות ומאכילה אותו עם פינצטה או בעדינות באצבעותיי. מים הייתי משקה בטפטפת. כל שעתיים הוא דרש מזון, ותשומת לב אין קץ, משעות עליית האור (עשרים לשש בבוקר) ועד שעות החשיכה. <br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-HqiNxesUyqk/UpjR5NdcF1I/AAAAAAAACBU/tg1-k9h6OJs/s1600/5.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="134" src="https://4.bp.blogspot.com/-HqiNxesUyqk/UpjR5NdcF1I/AAAAAAAACBU/tg1-k9h6OJs/s200/5.jpg" width="200" /></a></div>
<br />
סקרנות וחכמה מתארים בצורה הכי טובה את החיה הזאת, שמוגדרת כציפור החכמה ביותר, אולי גם מבין ממלכת החי. סידרתי לו צלחת עם משחקים שיגרו את סקרנותו: צדפים וקונכיות בגדלים שונים, אצטרובלים, בקבוק עם צדפים בתוכו, קש עבה מפלסטיק, אבנים קטנות, כדור, קופסאות קרטון קטנטנות. כל דבר שהיה מוצא חן בעיניו הוא היה מושך אותו במקורו, מטביל אותו בברכה קטנה עם מים שהכנתי לו לרחצה, ומשחק איתו להנאתו. אם הייתי מדירה את רגליי מהבית הייתי עושה זאת לפרקים קצרים של שעה, או מסדרת לו בייביסיטר שיאכיל את הפעוט. הוספתי כופתיות של תוכים למזונו "נוטריברד G14" שהעשירו את התפריט שלו בסיבים ובפירות. כמובן שבחודשים הראשונים השרתי אותם במים עד שהתרככו, בתוספת מזון יבש לחתולים, שמתי לו גם ביצה חתוכה (הוא היה מתנפל על החלמון/החלק הצהוב) ופיסות קטנות של לחם (אהב מאוד את לחם השאור שאפיתי, בתוכו החבאתי לו גרעיני חמנייה). פירות הוא אהב מאוד, בעיקר אבטיח, אבל יותר מכל, אבוקדו, שהעדיף אותו אפילו על בשר משובח. חשוב היה להרגיל אותו לאכול לבדו, אז הכנתי לו צלחת מלאה כל טוב חתיכות קטנות של בשר, פירות, לחם וביצה, ולא האכלתי אותו בעצמי. הקטנצ'יק צרח והתמרד, אבל אחרי כמה פעמים כשראה שאני לא מגיבה הוא התחיל לאכול לבדו, שלב חשוב כדי למנוע ממנו להיות מוחתם ולשרוד בטבע. אוסקר נהג לאכול איתי, וספגטי מקמח מלא ברוטב עגבניות טריות היה התבשיל שאהוב עליו. כשהייתי מבשלת, גם אז הוא על כתפי, מיירר מהתרגשות ומחכה לארוחת הצהריים עם אמא. אוסקר הוא עורב, אל נשכח, אוכל כל. הייתי שמה את צלחת האוכל עם האורז, הקינואה או הספגטי, הוא היה חוטף מהצלחת אוכל בצד ורץ ומחביא את היתר מתחת לשטיח, או בפינות נסתרות משלו בבית. עם הבשר הטרי זה היה קצת יותר מורכב, כי הנמלים לא אחרו למצוא את אוצרותיו. הוא היה אוהב גם לאכול לי ישירות מהפה, לנקות לי את השיניים משאריות המנגו, ולנשק אותי, במיוחד כשאני עצובה.<br />
<br />
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-b2XvjmAN2Es/UpjSvTPzg7I/AAAAAAAACBo/Poho3A_n8Fc/s1600/8.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://4.bp.blogspot.com/-b2XvjmAN2Es/UpjSvTPzg7I/AAAAAAAACBo/Poho3A_n8Fc/s200/8.jpg" width="131" /></a></div>
<div style="text-align: justify;">
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-R8S6dNQOTqU/UpjSsxwS1II/AAAAAAAACBg/DJMhZUGQlzs/s1600/4.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="157" src="https://4.bp.blogspot.com/-R8S6dNQOTqU/UpjSsxwS1II/AAAAAAAACBg/DJMhZUGQlzs/s200/4.jpg" width="200" /></a><br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
אחרי חודש ימים שהוא אצלי, כשהוא כבר התחזק, יצאנו פעם ראשונה מחוץ לבית. עורב בוגר צרח בשמיים כשראה אותנו ואוסקר היה מלא בשמחה וגאווה. הנחתי אותו על כתפי ויצאנו השכמה למצפה מנחם, שצופה על כנרת. בפעם הראשונה שהוא אסף מזון לבדו, היה מנמלה שסחבה גרגר של ביגלה על גבה, אותו הוא שלף ממנה בעדינות, בעוד היא מסתכלת השמיימה ומחפשת אחריו בפליאה. אני זוכרת כמה התעצבתי בלבי על אשר אין לי כנפיים, כדי שאוכל ללמדו לעוף איתי ולנסוק לשמיים; הייתי מניחה אותו על גבי, רצה בחצר ופותחת את הזרועות כציפור...והוא הבין, פתח את כנפיו והיה מנסה לעופף, למרות שלא היה עדיין בעל כישוריי תעופה טובים. היה אוהב לפורס את כנפיו ולהשתזף בשמש החמה של הצהריים, (ממנו אפשר היה ללמוד מהי אמבטיית שמש טובה).<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-c4nrES6iZAg/UpjTM3bl7cI/AAAAAAAACBw/bzCrLIX6xBE/s1600/Oscarr+&+me.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="148" src="https://4.bp.blogspot.com/-c4nrES6iZAg/UpjTM3bl7cI/AAAAAAAACBw/bzCrLIX6xBE/s320/Oscarr+&+me.JPG" width="200" /></a></div>
<br />
בשלושה חודשים הבאים ביליתי את רוב שעותיי כחיית בר, בחצר שלנו ובמצפה הקרוב, מגינה על אוסקר ומלמדת אותו את טיבו כעורב. הייתי משאירה אותו גבוה במצפה, שורקת לו והוא היה עף עד אליי למטה. הושבתי אותו על ענפי העצים, שהרוח תנשוב בין נוצותיו ושהוא יתרגל למקומו בטבע. במשך הזמן האכלתי אותו גם במזון בר (זיקית מתה שחתכתי לו לחתיכות קטנות) ולימדתי אותו לצוד. פעם ראשונה שהגשתי לו עקרב מת הוא היה נלהב מטעמה של חיית הבר. רוק רב נזל לו מהפה כשהוא מנסה לפרק את המעטה הקשה של העקרב. לימים אוסקר ואני היינו מבקרים את הסווט לודג' שלי בחצר, בבוקר פותחים אותו ומתפללים. בין היתר מוצאים שם בעלי חיים, שהיו מתחבאים מחום השמש כעקרבים, שבלול, חיפושיות ואפילו נדל ארסי (רבנדל) צהוב, שאיתו אוסקר נלחם ואכל שלם בתיאבון רב.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
אוסקר פיתח נוצות בוגרות והיה משיר את הפלומה הצעירה שלו. כל בוקר אחרי האוכל והטיול הארוך שלנו יחד, הוא היה קופץ לאמבטיית המים, משפריץ עם המקור שלו לכל עבר, מתנקה ומסדר נוצה נוצה. מריבוי נוצות של ציפורי בר שאספתי עם השנים, צמיחת הנוצות שלו התעכבה והוא פיתח קרחת בצוואר. תרופות הטבע לא הועילו ופעם ראשונה שפניתי לרפואה הקונבנציונלית והתייעצתי עם ווטרינרים לעופות הטובים בארץ. שתי טיפות של איברמיקטין על הנוצות הצמיחו לו אותן מחדש. אוסקר לא בחל עם הזמן לעוף מהכתף שלי על חבל הכביסה, בעוד אני תולה את הכבסים, ומשם לגג הקרוב. שם חיכתה לו צואת יונים, שגרמה לו לטריכומונס במקור ובלשון. שוב, הכימיה, עבדה, עם תרופת פילג'יל, במשך מספר ימים...וכמובן פרופוליס שנתתי לו במים לחיזוק מערכת החיסון. אבל לא רק הכימיה עובדת. פצע גדול ומוגלתי שהיה לו בחזה, התבקש לטיפול באנטיביוטיקה, אבל אני לא נכנעתי וריפאתי את הפצע לחלוטין רק עם צמחים.<br />
<br />
כך עברו להם הימים, הארוכים והלא קלים, בהם ממש הרגשתי מה זה להיות אמא. דאגתי לו מאוד מחשש לטורפים מבוייתים שמריחים אותו ואורבים לו, אפילו מחוץ לדלת ביתי. פעם אחת, בעודי פותחת את הדלת, כלב קטנטן חיכה לו מחוץ לבית. אני לא הבחנתי בו, אבל אוסקר צרח ועף מעליו מרחק קצר. כל העורבים בשכונה צרחו יחד אתו, ואז הבנתי את המשמעות האמיתית של ערבות הדדית, כשמו כן הוא "עורב", של בני מינו, אחד לשני, גם אם הם לא מכירים אחד את השני, או מאותה הלהקה. החתולים היו מחכים לו מתחת לחלוני ואף רבים ביניהם, מי יהיה הראשון לטרוף אותו, במידה והוא ימעד ממעקה החלון, עליו הוא היה מהלך חופשי. אוסקר היה מחפש בבית מקומות גבוהים לנחיתה, מהתנור שלי שהיה תלוי גבוה על מדף (ולא דלוק...) והמדפים של הספרים הרבים שאספתי במהלך השנים, עליהם הוא נהג לנחות, לחרבן, לתלוש את העטיפה ולנקר את דפיהם, בייחוד אם הם עתיקים ושמורים היטב.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
כשאוסקר התבגר, אחרי ארבעה חודשים שהיינו יחד (כנראה גילו היה כבר חמישה חודשים), והיה כבר חזק ובריא, השארתי אותו לפרקים קצרים לבדו בחצר. הייתי שורקת לו מבחוץ, הוא היה רואה אותי מהחלון ועף עד אליי ולעתים בסיבוב לדשא הרחוק, שם הוא היה מקפץ ומלקט עקרבים וחגבים לקיבתו. גם זיקית קטנה הוא צד בשלמותה. צרעות, זבובים ומעופפים קטנים הוא היה צד מהאוויר. אוכל לו בהנאה זרעים של רימון שנפל ונבקע על הקרקע, תאנה שנפלה מהעץ או חרוב ישן (כמובן שאת כולם הראיתי לו בהתחלה והוא למד לחוש את טעמם). הוא כבר הכיר טוב את הטורפים המבויתים (הכלב והחתול), מהם הוא ניצל כבר מספר פעמים, כשהם ניסו לטורפו, ואחד החתולים אף היה ידוע כאויב המושבע שלו, איתו הוא ממש נלחם פנים אל פנים וצרח עליו, עד שרצתי במהרה להפריד את המהומה, מחשש לטריפה. אוסקר למד לעוף מהחלון שלי לעץ הזית הקרוב, להישאר בעמדות תצפית על אבן ולהסתכל על הסביבה. מידי פעם היה פוצח בקינה, כשהוא קורא לעורבים אחרים מהסביבה, אבל הם אף פעם לא ממש התעניינו בו. הם ראו אותנו יחד, וידעו כי אני דואגת לו ואוהבת אותו כאמא, מתעופפים קרובים ומתצפתים, אבל לא יוצרים קשר ישיר. גם כאשר הייתה שריפה גדולה באמירים, ביום הכיפורים, בפעם הראשונה מחוסר ברירה, שמתי את אוסקר בכלוב של חתולים ואצתי להתפנות מהיישוב. אצל דודה שלי בכרמיאל מצאנו פירות טעימים, שאוסקר כל כך אהב, כענבים אדומים ותמרים יבשים. ישב על כתפי והיה סקרן לבקר את הדודה מהעיר הגדולה.<br />
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://1.bp.blogspot.com/-PNtTns55Lis/UpjURLmr1wI/AAAAAAAACCg/cCJgHMKNKDU/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://1.bp.blogspot.com/-PNtTns55Lis/UpjURLmr1wI/AAAAAAAACCg/cCJgHMKNKDU/s200/2.jpg" width="182" /></a></div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
הפרידה מאוסקר לא איחרה להגיע. במשך יומיים היה לי כאב ראש נוראי, ששום צמח, תפילה או מדיטציה לא יכלו לקחת אותו ממני (בד"כ זה קורה כשיש מסביבי אנרגיות לא טובות/רוחות רעות). רוח מזרחית נשבה בחוזקה ובאותו היום הודיעו על פטירתו של הרב עובדיה יוסף. אוסקר עף מהחלון עד לסווט לודג', ושם התפללתי לבקשת רפואה. טיהרתי את עצמי במרווה, פרסתי את השמיכה ונשכבתי על הארץ בחוסר כוחות. לפתע, בהפתעה גמורה, הגנן נכנס למתחם של הסווט עם הרכב שלו. אוסקר מאוד נבהל, יצא מהסווט, ואני אחריו, כשהוא על כתפי. הוא שרט אותי בחוזקה מפחד והנחתי אותו לידי על עץ התפילה. אוסקר לא חשב פעמיים ועף גבוה דרומה. רצתי במהרה יחפה אחריו, אבל הוא נעלם. חיפשתי אותו עד שעות החשיכה...ללא סימן חיים. בלילה ישנתי בסווט, פתחתי את המקטרת, צמתי, בכיתי רבות והתפללתי. בבוקר חזרתי על החיפושים, שנמשכו כשבועיים, מהבוקר ועד שעות החשיכה. עברתי בכל החצרות של השכנים וחיפשתי נואשות אחריו. ידעתי שהסיכויים שלו לשרוד לבד לא גדולים, במיוחד שהוא לא ישן מעולם בחוץ בלילה, אין לו להקה שתגן עליו ושיהיה חלק ממנה (עורבים תוקפים למוות עורב שלא מתקבל ללהקה ושלא גדל כחלק מהם) וכי טורפי הלילה רבים ומנוסים (חתולים, כלבים, נמיות, שועלים, תנים ועוד). במהלך החיפושים, מישהו בישר לי שמצא עורב קטן גוסס, אך זו הייתה ציפור שיר אחרת, שחרור, שגסס בידיי עוד לפני שהגעתי הביתה.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
חלפו מאז כמעט חודשיים ועיניי מלאות דמעה, על שנלקח ממני חברי היקר. רק מי שגידל עורב יודע, כמה החיה הזאת אנושית ואינטליגנטית. כמה לגדל עורב זה לא פשוט או קל, ובקלות אפשר להקשר לנפשו. בהחלט לא רציתי להפכו לחיה מבויתת ומעולם לא הנחתי אותו בכלוב, אלא פיתחתי בו את התכונות שעמן הוא יוכל לשוב לטבע, לצוד, לעוף ולהתגונן מטורפים. חבל רק שלא שוחרר לטבע עם חברים עורבים נוספים, כדי להגדיל את סיכוייו לשרוד.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-fID0LpTY2Uo/UpjUUPLSC7I/AAAAAAAACCo/-rEtXljhNF4/s1600/10.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em; text-align: center;"><img border="0" height="200" src="https://4.bp.blogspot.com/-fID0LpTY2Uo/UpjUUPLSC7I/AAAAAAAACCo/-rEtXljhNF4/s200/10.jpg" width="142" /></a></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
חשבתי על החלום שהיה לי ועל כך שהשנה לא נסעתי מערבה לאמריקה להשתתף בטקסים המסורתיים של האינדיאנים וללמוד מהם את דרך הרפואה. אולם, קיבלתי שיעור חשוב מזה. למדתי מה זאת אחריות, נאמנות, להכיר את הטבע ולהיות חלק ממנו, ודרך כך להבין את הסבל והצער שהאדם מביא על עולמו. כמה אנחנו פוגעים בנכסיי הטבע ובאחים שלנו היקרים מכל, בעלי החיים והצמחים. ממהרים לכרות עץ או לסלול כביש, כשאנחנו שוכחים שבאביב עד תקופת הקיץ, זו תקופת הרבייה והקינון של הציפורים, וכל כך הרבה פירחונים וגוזלים נפגעים. אנחנו מטפחים את חיות המחמד (הכלבים והחתולים), ושוכחים להגן על חיות הבר, גם אם הם מוגדרים "כמזיק" (בעיניי האדם), כעורב או חזיר בר. חשוב להימנע מלפגוע. לא להשתמש במוצרים שנוסו על בעלי חיים (וכך לא לתמוך באכזריות ללא סיבה או בסיס מדעי), לא לאכול את בעלי החיים האומללים (או תוצריהם) שגודלו והומתו בסבל בשביל חמש דקות "תענוג" בצלחת, להימנע מתרבות הצריכה, מלקנות מוצרי עור ופרוות מהחי. כן לעזור לחיות הבר, להגן על בתי הגידול שלהם, לעבור לאכילה בריאה וטבעונית- שהיא באמת זו שמותאמת לאדם, להיות כמה שיותר בטבע ופחות בקופסאות מבטון שיוצרים בנו ריחוק מעצמנו ומהסביבה, להודות על כל יום שאנחנו חיים ועל הבריאה הנפלאה, ולבקש סליחה על שאנו פוגעים בה, תוך רצון כנה לעזור אחד לשני, לחיות עם הטבע ולכבד את אמא אדמה וברואיה.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://4.bp.blogspot.com/-mCP5u5RDT8A/UpjUOlbhpDI/AAAAAAAACCY/ZA5TAqConN0/s1600/1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://4.bp.blogspot.com/-mCP5u5RDT8A/UpjUOlbhpDI/AAAAAAAACCY/ZA5TAqConN0/s320/1.jpg" width="148" /></a></div>
<br />
רגע, מה אין סוף טוב לסיפור?...אז כעבור חצי שנה, בערב יום השואה, התבשרתי בפרחונית של עורבת חדשה, שאכלו לה את הכנף הימנית (כנראה כלב תקף אותה כשהייתה על הארץ). יפייפיה אמיתי (בדיקת DNA, אכן אימתה שהיא נקבה). לא אחרת היא מאשר אחותו של אוסקר, שנולדה לאותם ההורים, שצרחו רמות והגנו עליה כשאספתי אותה לחיקי, אך נטשו את המערכה, כשהבינו שאטפל בה יפה ושממילא אין לה סיכוי לשרוד כציפור נכה בטבע. קראתי לה "דווי" Devi, משמע, ה"אלוקית" בסנסקריט, על יכולותיה המופלאות ונשמתה הגדולה. סוף טוב, הכל טוב! קרע קרע קרע!<br />
<br />
נ.ב. לימים, אחרי 4 שנים של הצלה ושיקום עורבים, ייסדתי את עמותת "אוהב עורב", שאותה אני מנהלת כיום, בהתנדבות מלאה, ומטרתה להגן על העורבים, להקים בית מחסה לאלו הנטושים, הפצועים ובמצוקה, ולחנך לשמירת טבע בחמלה לכל בעלי החיים, גם לאלו שמוגדרים כ"מזיקים". אתר הבית: www.wix.com/olivemedicine/ohevorev<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://3.bp.blogspot.com/-xRdklOVCWts/U3Ou2VZah2I/AAAAAAAACGs/wt63NebCBMY/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://3.bp.blogspot.com/-xRdklOVCWts/U3Ou2VZah2I/AAAAAAAACGs/wt63NebCBMY/s1600/2.jpg" width="149" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/--an6QTbVdPg/U3Ou5CGcWTI/AAAAAAAACG8/06uHthR08IM/s1600/3.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://2.bp.blogspot.com/--an6QTbVdPg/U3Ou5CGcWTI/AAAAAAAACG8/06uHthR08IM/s1600/3.jpg" width="145" /></a></div>
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<a href="http://3.bp.blogspot.com/-QQ3bZKfrtac/U3OzuwxxX0I/AAAAAAAACHI/xbdtLso91EY/s1600/1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" src="https://3.bp.blogspot.com/-QQ3bZKfrtac/U3OzuwxxX0I/AAAAAAAACHI/xbdtLso91EY/s1600/1.jpg" width="200" /></a><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-4SUL3Ko0oEs/VRu1dAdeMJI/AAAAAAAACPk/g-rTr96S7YU/s1600/100_8963.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="https://2.bp.blogspot.com/-4SUL3Ko0oEs/VRu1dAdeMJI/AAAAAAAACPk/g-rTr96S7YU/s1600/100_8963.jpg" width="240" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: small;">דווי ואני בשלג באמירים (דווי כמעט בת שנה)</span></td></tr>
</tbody></table>
</div>
</div>
Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-65578100504651122192011-11-01T06:23:00.000-07:002011-11-19T08:45:09.861-08:00השמחה מרפאת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;">שמחה מראשוני המייסדים של שכונת נווה ארזים בחולון. חוכמתה מסתירה את גילה המופלג של 90 שנים. הולדתה בעיר בן-גאזי שבלוב (עיר הולדתה של סבתא רבתא שלי ז"ל), משם עברו לטריפולי, המשיכו לאיטליה ולבסוף מצאו את ביתם בארץ. תקופה קשה של מאורעות ופורענויות עברה עליהם מצד התושבים הערביים בלוב, כאשר שמחה בעצמה התגייסה לכוחות ההגנה היהודיים, הצניעה נשק בביתה, למדה להתגונן ולזרוק רימונים. בעקבות מאורעות הדמים הקהילה היהודית נאלצה לעזוב לאיטליה. ימים רבים הילכו ללא מזון ומחסה, הסתתרו בבית הקברות שסמוך לים, עד אשר אונייה לקחה אותם לנאפולי למשכנם הזמני ב"נמי אלטה" ("בהר הגבוה", לא רחוק מרומא) ומשם עלו לארץ, שנה לפני קום המדינה.</div><br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-S8EiTAYAYbs/Tq_yAmm_ILI/AAAAAAAABPI/ZmXR9BSNEoA/s1600/%25D7%25A9%25D7%259E%25D7%2597%25D7%2594+%25D7%25AA%25D7%259E%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="200" ida="true" src="http://1.bp.blogspot.com/-S8EiTAYAYbs/Tq_yAmm_ILI/AAAAAAAABPI/ZmXR9BSNEoA/s200/%25D7%25A9%25D7%259E%25D7%2597%25D7%2594+%25D7%25AA%25D7%259E%25D7%259D.jpg" width="186" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-family: inherit; font-size: small;">שמחה תמם</span></td></tr>
</tbody></table><div style="text-align: justify;"><br />
שמה של שמחה ידוע בכל השכונה כמרפאת. בכל אדם בו היא נתקלת עם מכאוב כלשהו, בסופר או בתור לקופת חולים, בחפץ לב היא ממליצה לו על "תרופות סבתא" יעילות לטיפול טבעי במחלתו. את סודות הרפואה המסורתית למדה שמחה מאמה ועם השנים אספה מתכונים רפואיים נוספים רב-עדתיים מתושבי השכונה. רק היום שמחה פגשה בשכנה שסובלת רבות משלשול חריף, אבל אין דאגה, גם כאן באמתחתה תרופה מיידית. במקרר שמחה מחזיקה נוזל סמיך שצבעו חום כהה כשל דבש, אותו רקחה מסוכר ולימון טבעי (ק"ג סוכר עם כוס וחצי לימון: בישול על אש קטנה כשעה). גם אם לתינוק יש שלשול, טובלים לו את המוצץ בנוזל ונותנים לו למצוץ. למבוגרים מומלץ לקחת שלוש כפיות כל פעם. כך טיפלה גם בשכנה. נפלא.<br />
<br />
</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">בדרכי לשמחה נתקלתי בצמח יפה מראה שגדל בשולי שדות, לא אחר הוא מאשר הקיקיון, הידוע עוד מתקופת יונה הנביא. צירוף מקרים או לא, הצמח הראשון עליו דיברה שמחה היה הקיקיון. השימוש בעלים של הקיקיון והקטיף בזמן האור, כשאין לחות על העלים. חותכים את הקצוות הקוצניים של העלים ומנקים אותם מאבק הדרכים. בחלק הפנימי של העלים מורחים שמן ועוטפים את העלים עם מגבת על הגוף של המטופל החולה בברונכיט או בדלקת ריאות. לברונכיט שמים את העלים מאזור הצוואר ועד התבור ולדלקת ריאות עושים את אותו הטיפול, אך הפעם שמים את העלים מתחת לחזה על אזור הריאות משני צידי הגוף. משאירים את העלים על הגוף, עד אשר הם מתכווצים. לוקח לעלים לפחות מחצית השעה להתכווץ ועלה שמתכווץ מוחלף בחדש. אם העלה לא מתכווץ, זהו סימן שהמחלה אינה דלקת ריאות או ברונכיט. ולא לשכוח ללבוש בגד ישן, כי עלי הקיקיון נוטים להוריד צבע...</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br />
</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">לצהבת הטיפול קצת שונה. כאן מעורבים 40 שליחים של האל שמקריבים את עצמם למען החולה- הלא הם היונים. לנכדה של שמחה אשר חלה בצהבת, שמו יונה אחר יונה, כאשר פי הטבעת שלה מונח על התבור של הילד. כל יונה מתה ולקחה את מחלתו איתה, עד אשר הוא הבריא. ומה עם שמחה? רצה הגורל ולפני שלושה שבועות נפלה ושברה את הבוהן ברגלה השמאלית...ולא רק זאת, מכאן התפתח לה זיהום שושנה עד אזור הברך. נתנו לה אנטיביוטיקה, אבל הכאב לא מרפה וכך גם הנפיחות והאודם המקומי. היא מספרת, כי השכנה הבוכרית התרפאה מזיהום שושנה בזכות צפרדע. לוקחים צפרדע חיה, חותכים אותה מהגב ושמים אותה על הזיהום בעודה חמה. אני קצת נרתעת מהרעיון של הרג בעלי חיים לצורכי רפואה ומציעה לשמחה להשתמש בעלוקות רפואיות. שמחה נגעלת מעלוקות...אבל אומרת שאביה נהג בעצמו להתקין לו מידי שבוע עלוקות רפואיות, כי היה ידוע כאיש דמי. אני מראה לה סרטון בו טיפלתי בעצמי עם עלוקות בזיהום שושנתי (עלוקות רפואיות: נטלי קרן, רמת-גן). העלוקות עוזרות בהורדת הנפיחות והכאב, בניקוי הדם המזוהם ובהחשת זרימת דם נקי לאזור. לא להבהל...משתמשים בעלוקות מזה עידנים וכיום גם במחלקה לכירורגיה פלסטית בתל השומר. וכמו שאומרים "לולא הצרה, לא בא המזל"...כך דרך השושנה התוודעתי לעולמם הקסום של העלוקות.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br />
</div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dwEboaeFrB_wJI5HW3xpqzLQf8rNJKYvefCXh_UCRaMumBTwjbE9ad37wX7r4YvMD7JLnMZYOmkIMaUW0UN4g' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br />
</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">פעם אחת, שמחה מספרת, שסבלה רבות מכאבי בטן, ואף רופא לא עזר לה. מה לא עשתה, לקחה עראק (רק עראק אלוף! נ.ב. לכאבי אוזניים שמחה ממליצה לנקות את האוזן ולטפטף בה שתי טיפול עראק לפני השינה) שפכה על מגבת וקשרה לבטנה, אבל לא עזר. שתתה חליטת מרווה, מאומה. הבינה שהבעייה לא בבטן. גם כל דבר שהייתה אוכלת או שותה היה לה מר. בקיצור, לפי כל הסימנים, בעיה בכיס מרה. השכנים התימנים נהגו כל חג לשחוט שור. הלכה אליהם שמחה וביקשה מהם את המרה של השור. מהשכנה סוניה ביקשה לשמור לה את הצנצנת עם נוזל המרה במקרר שלה. מידי בוקר התמידה לשתות כף מרה ואח"כ בירה לבנה (לנטרל את טעם המרה), ולא יאומן, אחרי שבוע ימים היא התרפאה לחלוטין!</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br />
</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"> </div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-52VquBJIEXE/TsY_LsoJnzI/AAAAAAAABPQ/oHEAf3N_Cl8/s1600/%25D7%25A4%25D7%25A8+%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2599.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" hda="true" height="171" src="http://3.bp.blogspot.com/-52VquBJIEXE/TsY_LsoJnzI/AAAAAAAABPQ/oHEAf3N_Cl8/s200/%25D7%25A4%25D7%25A8+%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2599.jpg" width="200" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: small;">אני כבר תרמתי איברים, ואתה? </span><br />
<span style="font-size: small;">(צילמתי ב"ערוץ דילוג הנמר", סין)</span></td></tr>
</tbody></table></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br />
</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">מחלה אחרת שלא הרפתה משמחה היא האקזמה...ושוב השור בא לעזרתה. ישר אחרי השחיטה (אצל השכנים התימנים), שמחה הכניסה את ידיה לתוך כיס המרה של השור, ונשארה עם המרה על ידיה שעות ארוכות. אחר כך בעזרת ליפה והרבה סבון היא שפשפה את ידיה להוריד את המרה, וכך גם הפעם, המרה ריפאה אותה. שיטה נוספת, היא לקחת גרעינים של חיטה יפה וגדולה, להפוך את המכתשת מנחושת (מרזה, בטריפוליטאית), לחמם סכין גדולה עד שהיא מאדימה וללחוץ את גרגירי החיטה על המכתשת. כל פעם שני גרגירים, אשר מהם יוצא "יוד טבעי" אדום, אותו מורחים על האקזמה. מסתבר, כי השיטה המועילה והפשוטה ביותר לטיפול באקזמה היא הלכלוך בצינורית הנרגילה, דרכה עובר העשן, שנראה כמו גריז שחור. גם כאן שמחה פנתה לעזרת שכניה, נקתה להם את הנרגילה, מרחה את ה"גריז הרפואי" וטיפלה באקזמה ברגלה. ליבלת עיקשת חוצים עגבניה קטנה לשניים (זורקים את צד ה"עין"), שמים על היבלת וחובשים. כל הלילה זה ישרוף ובבוקר פותחים את החבישה. אם עומדים בסבל ארבעה ימים היבלת עוברת. לדורבן בכף הרגל לוקחים ראש שום שלם, מועכים אותו וקושרים על העקב. כל שעה משחררים וקושרים מחדש. מאוד שורף, טיפול של יומיים ונגמר.<br />
<br />
ומה לגבי פיריון וילודה? שמחה ממליצה לגבר לאכול מידי יום כפית זרעי פשתן טחונים (קיצנייה, בטריפוליטאית) עם יוגורט או שמנת. לאשה עם קשיים בהפרייה עושים ריבת אתרוגים. בערב צאת החג לוקחים את האתרוג המבורך, מקלפים, מבשלים עם סוכר ולימון ואוכלים במשך 40 ימים. שיתפתי את שמחה בסיפור לידתי שרווי באמונה בכוחות על-טבעיים. מסופר על צדקת המקודשת לעדה הטריפוליטאית, בושאייף שמה. לכבודה בנו בית כנסת מפואר במושב זיתן הסמוך ללוד ופעמיים בשנה עורכים שם הילולה רבת מאמינים. סבתי וסבי ז"ל האמינו בקדושתה, ומאחר שאמי הפילה שלושה עוברים טרם לידתי, הם לא אמרו הפעם נואש, בהתעברות הרביעית איתי. במסע ארוך וקשה ברגל הלכו יחדיו אל עבר הציון להתפלל לצדקת. הפעם איחרתי את מועד <a href="http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1802502" target="_blank">ההילולה בסוכות</a> ביממה, אבל החלטתי בכל זאת לנסוע לזיתן. שמחה המליצה לקחת מטפחות לקשור על ציונה. נפרדתי ממנה כשבחוץ בשכונה נשמעת שירת הילולת הכנסת ספרי תורה. למחרת אמי ואנוכי נסענו יחדיו לבושאייף, אך הפעם אחרי 32 שנים. אכן, בית כנסת מפואר מאין כמוהו, בו ספרי תורה עליהם הנשים קושרות את המטפחות ומתפללות וכן מקום נפרד להדלקת נרות, אולם לא ציון ולא צדקת. על פי המסורת, ביום ההילולה קוראים לנשמתה של הצדקת ומבקשים שתאציל עלינו מקדושתה וישועתה. וכמו ששמחה אומרת, בכל דבר שמבקשים ממנה היא עוזרת. אכן, כוחה של אמונה.<br />
<br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-r9b3D__CoWo/TsZRWjbefQI/AAAAAAAABPg/GJN4YS7zP04/s1600/0001+013.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" hda="true" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/-r9b3D__CoWo/TsZRWjbefQI/AAAAAAAABPg/GJN4YS7zP04/s320/0001+013.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: small;">בית הכנסת בושאייף</span></td></tr>
</tbody></table></div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-72015897650251843122010-10-19T11:49:00.000-07:002010-10-22T07:38:36.366-07:00הקוסם מאתיופיה<div style="text-align: justify;">נפשי נכספה עוד מילדות לקסם של יבשת אפריקה. אולי זה בגלל השורשים של אבות אבותיי שעלו מתוניסיה הרחוקה. בארץ קיים עודנו נצר הממשיך את השושלת הנסיכותית של מלכת שבא, יהודי אתיופיה. בימים קדומים אתיופיה ותימן היו ממלכה אחת. מלכת שבא (מקידה, באמהרית) שלטה על ממלכתה בצפון אתיופיה באזור טיגורי. בארץ חייתה כשבע שנים, בחבל עזה, אותו קיבלה במתנה משלמה המלך. שבא התגיירה וכשהרתה חזרה לאתיופיה, ושם ילדה את ה"בן של החכם", מנליק. לכשגדל קיבל במתנה את טבעת אביו העשויה אוניקס שחור, אולם ששם אותה על אצבעתו זו החלה להישרף (כי הייתה טבעת המלך). לימים מנליק חזר לארץ ונפשו נקשרה בלב אביו, שלמה המלך. שלמה רצה שמנליק ימלוך כאן, אולם מנליק רצה לשוב לארצו, אל אתיופיה. ולשלמה היה חלום, בו ראה כי השמש עוברת מהארץ לאתיופיה, וכשהתעורר התנים בחוץ יללו, וזה היה הסימן כי ארון הברית נעלם. הבן הראשון של הכהן נסע עם מנליק לאתיופיה ועמו ארון הברית, כדי לשמור עליו מפלישות הזרים. ארון הברית המקורי נמצא עד היום הזה באתיופיה, בעיר אקסום, וכהן ממשפחת אהרון (שהתנצר) שומר עליו.<br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL32tmdhUgI/AAAAAAAAA98/zAlK3IrVm_E/s1600/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 156px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL32tmdhUgI/AAAAAAAAA98/zAlK3IrVm_E/s200/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5529847180759749122" border="0" /></a></div><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;"><div style="text-align: center;">יוסף מיכאל אבאבא<br /></div><br /><div style="text-align: justify;">סיפור זה הגיע אליי מצאצא נדיר לשושלת מלכת שבא, המרפא יוסף מיכאל אבאבא. בפעם הראשונה בחייו, בגיל חמישים וחמש, לאחר שנים רבות בהן חי בהודו וטייל במדינות רבות בעולם, יוסף בדרך מקרית ולא מתוכננת מצא את עצמו בארץ הקודש. עוד בגיל צעיר עזב את בית הוריו, אחיו ואחיותיו בכפר אקובה שבצפון אתיופיה ונדד כדי ללמוד, לרפא ולהפיץ את האהבה. בהיותו קטן, מגיל שלוש עד שש שנים, לא דיבר כלל, והתאמן בקריאת המחשבות והרגשות של האנשים. כך סבתו, שהייתה שמאנית, גילתה כי נכדה מחונן ביכולות על-טבעיות, וחינכה אותו מגיל שבע ללכת בדרך רוחנית, תוך כדי לימוד תורה שבעל-פה. שמאן באתיופיה הוא מולקשה. המולקשה מלמד את הרב (קצאק) את התורה והתפילות וכיצד לגלות את האמת וללכת בדרך הנכונה. מולקשה הוא מין נזיר. מתנזר מאכילת בשר, לא שותה אלכוהול, מגדל שערות לראשו כשמשון ולובש בגדים לבנים, עטוף בגלימה וכיסוי לבן לראשו (וונדו גנט). וכן כדי להיות מולקשה צריך להבחר על ידי אלוהים ולהקרא לשליחות רוחנית. הקרבתי כשעזבתי את אמא שלי ומשפחתי, כדי לעזור לאנשים ולהוביל אותם לדרך האור.<br /></div><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL37Priu5vI/AAAAAAAAA-E/xRk2oVCy8qE/s1600/%D7%97%D7%A4%D7%A6%D7%99+%D7%98%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A8+%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%92%D7%98%D7%99.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL37Priu5vI/AAAAAAAAA-E/xRk2oVCy8qE/s200/%D7%97%D7%A4%D7%A6%D7%99+%D7%98%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A8+%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%92%D7%98%D7%99.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5529852164285851378" border="0" /></a>חפצי הקדושה של יוסף<br /><br /><div style="text-align: justify;">יוסף הגיע אליי בגלימה אדומה מסורתית, אוחז במקל הליכה, תוף ועליו תיק מלא בכל טוב של חפצי קדושה, איתם הוא מרפא כל דורש במסעותיו בעולם. למשה רבינו הייתה גלימה אדומה, כי חונך על ידי הפרעונים אשר נהגו ללבוש אדום ולבן, כאשר האדום מסמל את האש ואת כח האדמה. הצבע הלבן קשור לקדושה ולטהרה. צהוב מסמל את אנרגיית השמש והכחול קשור לאנרגיה רוחנית, לשמיים ולמים. אני מתלבש על פי התחושות, כאשר בהתאם לצבע אני מרפא. כשמישהו חולה בכבד (צהבת), אני לובש צהוב. כשאדם יש לו יותר מידי אש בדם, אני לובש אדום. כחול עוזר להרגע ולבן אני לובש לטפל ברוח רעה או באנרגיה לא טובה.<br /></div></div><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL3_vxip1xI/AAAAAAAAA-M/SLZT0SM4B6k/s1600/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3+%D7%90%D7%91%D7%90%D7%91%D7%90.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 133px; height: 219px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL3_vxip1xI/AAAAAAAAA-M/SLZT0SM4B6k/s200/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3+%D7%90%D7%91%D7%90%D7%91%D7%90.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5529857113698457362" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL3_2AmbvfI/AAAAAAAAA-U/djtIgxMJZqs/s1600/%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%9D+%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%A1.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 144px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL3_2AmbvfI/AAAAAAAAA-U/djtIgxMJZqs/s200/%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%9D+%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%A1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5529857220820057586" border="0" /></a><br /><br />בלבוש אדום ולבן מסורתי (מימין)<br /><br /></div><div style="text-align: center;">"סיסטרם" כלי אתיופי להשראת מצב של טראנס (משמאל ולמטה)</div></div><br /><br /><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL9BTBfWL1I/AAAAAAAAA-c/o9TjGQblUKU/s1600/%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%9D.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 146px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TL9BTBfWL1I/AAAAAAAAA-c/o9TjGQblUKU/s200/%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%9D.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5530210662507491154" border="0" /></a><br />סיסטרם הוא כלי אתיופי שעוזר לי להכנס לטראנס ומדיטציה. טראנס הוא מצב בו המוח רגוע ואני מטייל בעולם הרוחות. זאה הוא מכשף (באמהרית) וכאשר בה אליו אדם חולה הוא מעביר את המחלה שלו לעז, אחר כך שוחטים ואוכלים את העז, כדי שהאדם יבריא. אולם, יוסף לא מאמין שצריך להרוג בעלי חיים כדי לרפא. פעם באה אליי בחורה מתל אביב שנכנסה בה רוח רעה. לקחתי אותה לים (כשחבר שלה מתלווה אלינו), שנינו לבשנו לבן, ואני עברתי על כל גופה עם ביצה וכשסיימתי השלכתי את הביצה לים. כך עשיתי עם שבע ביצים ולבסוף התפללתי וטבלתי אותה עירומה בים, כאשר קולות רעים יוצאים מפיה, כיציאת הרוח שכלואה בתוכה. באתיופיה, דבר ראשון בבוקר עם הכנת הקפה מקטירים לבונה (פרקינסנס/לובן) בבית, כדי לטהר את האנרגיה. בבתי הכנסת גם כן מטהרים עם לבונה וכשאדם נפטר מקטירים מור. נהוג גם להטהר במעיינות חמים במשך יממה שלמה, מעין טבילה במקווה.<br /><br /><div style="text-align: center;"><div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TMGQcYwsUkI/AAAAAAAAA-s/XNCLRWhSIE4/s1600/%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8+%D7%98%D7%99%D7%91%D7%98%D7%99.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TMGQcYwsUkI/AAAAAAAAA-s/XNCLRWhSIE4/s200/%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8+%D7%98%D7%99%D7%91%D7%98%D7%99.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5530860634745098818" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TMGRcCoGvqI/AAAAAAAAA-8/3A3qpNH4cn8/s1600/%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%94+%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9A+%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 117px; height: 205px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TMGRcCoGvqI/AAAAAAAAA-8/3A3qpNH4cn8/s200/%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%94+%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9A+%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5530861728315129506" border="0" /></a><br /><div style="text-align: center;"><br />נוצות ושופר טיבטי (מימין)<br /><br />"לליבלה" מאתיופיה<br />עם המלאך מיכאל (משמאל)<br /><br /><br /><br /><div style="text-align: justify;"><br /><br />חנוך נולד דור שביעי אחרי אדם. חנוך היה למעשה הראשון אשר ראה את אלוהים פנים מול פנים. כאסטרולוג, מיסטיקאי וקבליסט הגיע לבסוף לדרגה של <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%98%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9F">מטטרון</a> (אדם אשר כותב את דבר השם). באתיופיה קיים הספר המקורי של חנוך, אולם הוציאו אותו מהתנ"ך, כי הוא מדבר על המסתוריות של החיים ועל אלוהים. האנגלים גנבו את הספר במאה השבע עשרה והפיצו אותו בעולם. בספר חנוך מדובר על הכוכבים, המזלות ותורת האסטרולוגיה. יוסף פתח לפניי מפה סינית טאואיסטית ובה ציורים והסברים המראים את השפעת הכוכבים על בריאות האשה. האשה חשובה באתיופיה ולכן לנו יש שלושה עשר חודשים (על פי הירח) ולא שנים עשר כמו בארץ. צריך לכבד את האשה בתקופת המחזור ובעלה מבשל ומנקה כשהיא נחה. בתקופה קדומה נשים בנידתן חיו בנפרד מהבעלים ודגל אדום היה תלוי מחוץ למבנה. הכאב שלנו נמצא בלב, הכעס בכבד והרגשות בכליות. מטופלת שיוסף הנחה בדמיון מודרך ערכה מסע ביער בהודו. שם היא אכלה עלים מרים מעץ הנים לטיפול בכבד. אחר כך הוא הוביל אותה להכנס לטבעת אש שהתמרה גבוה, תוך כדי שהוא מניח את כלי הלליבלה על לבה ומטהר את ההילה שלה עם פעמון טיבטי. לבסוף הוא לקח אותה למפל מים, שם עמדה מתחתיו וטיהרה את הכליות, המחשבות, הרגשות והאנרגיה הנשית שלה.<br /></div><br /><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TMGEUA_NI9I/AAAAAAAAA-k/zW29bI5JDmM/s1600/%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91+%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 164px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TMGEUA_NI9I/AAAAAAAAA-k/zW29bI5JDmM/s200/%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91+%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5530847296785032146" border="0" /></a>כוכב שלמה בכף ידו של יוסף<br /></div> </div></div></div><br /><div style="text-align: justify;">בדרך רוחנית נדרשים להקריב, אנשים שאוהבים, חברה או משפחה. מוותרים על הדברים שיש לנו. צריך להקריב למען הרוחות והדרך הרוחנית שבה אנו הולכים. אלוהים חי ונמצא בתוכנו. לא משנה אם אתה ערבי או יהודי, דתי או חילוני, מה שחשוב זה להיות אנושי, לכך ישו הטיף. ישו היה נזיר והאנשים הפשוטים אהבו אותו, לעומת עשירי העם. כמו בודהה, הוא הביא את היהדות האמיתית לעם. בזמן המתאים כל אומות העולם יגיעו לירושלים לחפש אחר חוכמה, ידע ורוחניות. אולם, כיצד שאר הלאומים יגיעו לירושלים אם הידע ניתן רק ליהודים? למה השם בחר דווקא ביהודים? כי לנו יש משימה ייחודית להוביל את האנשים לאור עם אהבה וחוכמה. אנחנו נבחרנו מבריאת העולם להביא אור לעולם, והמשימה שלנו היא לא לאגור כוח וכסף. לשם כך אלוהים בחר ביהודים כעם הנבחר. האל רחום וחנון. הוא יכל להשמיד את העולם, כי האנשים רעים אחד לשני, אבל הוא נותן לנו הזדמנויות רבות לתקן את עצמנו, הוא מביא לנו את העונות, האוכל וכל מה שאנחנו צריכים, גם אם אנחנו לא טובים אחד לשני. הוא דואג לכולם, לא רק ליהודים. היהודים אינם חכמים, חזקים או טובים יותר משאר הלאומים, אלא הם אלו שהסכימו להוביל את האנושות אל האור. מספיק לקיים מצווה אחת-"אהבה".<br /></div></div></div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-62700174695116755252010-09-26T11:29:00.000-07:002010-09-26T05:26:18.619-07:00הסרת עין הרע<div style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5VNiMVXgI/AAAAAAAAA8U/WBHKuHG43_c/s1600/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+001.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 174px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5VNiMVXgI/AAAAAAAAA8U/WBHKuHG43_c/s200/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+001.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5520943884208004610" border="0" /></a>חנה אסרף בחצר ביתה<br /></div><br />כמה ימים לפני חג הסוכות, התלוותי לנסיעה לדרום עם נהג משאית, אלי עמר. פגשתי בו לפני כשנה והוא הרבה בשבחה של מרפאה עממית מבוגרת קרובת משפחתו ממושב עזריקם. בכניסה לביתה בעלה מורדוש (מרדכי) שכב על המיטה וכשנכנסנו הוא קם במהרה וצעק לחנה שתתעורר ותראה מי בא לבקרה. חנה כבר לא צעירה. היא הגיעה לגיל מופלג של 81 שנים, אולם אור החיים עדיין בעיניה. בקולות שמחה והתרגשות היא ברכה אותנו מזה שלא ראתה את אלי תקופה ארוכה. חנה עלתה לארץ בנעוריה עם משפחתה מתוניסיה. כשסיפרתי לה ששורשיי מצד אמי מהעיר ספקס, היא הראתה לי בהתרגשות את התמונה של סבה, משה סרוסי ("בבה סידי"), וסיפרה כי היה סוחר תבלינים בעגלתו בעיר ספקס שבתוניס. אמה, פרטונה סרוסי, התחתנה עם משה עמנו ונולדו להם שני בנים ושתי בנות. מיננה, אשתו של הרב יוסף עמנו ממשפחתה לימדה את פרטונה את סודות הרפואה העממית ובתה חנה נצמדה לצידה וריפאה יהודים וערבים שחיו בקירבתם. "יא-חאסרה" (היו ימים), חנה אומרת, ונזכרת באנשים הרבים בהם טיפלה בחייה.<br /></div><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5VZpBnHNI/AAAAAAAAA8c/1DnJHflAh5Q/s1600/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+010.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 213px; height: 177px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5VZpBnHNI/AAAAAAAAA8c/1DnJHflAh5Q/s200/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+010.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5520944092200508626" border="0" /></a><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;">פרטונה ומשה עמנו ז"ל<br /></div><br />באנו לארץ עם אוניית נגבה לאחר שבוע המתנה בצרפת וגרנו בזנגרייה (טובא-זנגריה). משם עברנו לחדרה ובגיל 20 פגשתי בבעלי מורדוש בראש פינה והתחתנו. מורדוש עלה ממרוקו ובסלון ביתם תלוי ציור צבעוני מרשים של הרב דוד הלוי דרעא, אשר היה מקובל קדוש מעמק הדרעא שבמרוקו. את קברו בקרבת העיירה דמנאת שבאטלס סוככים עצי דקל ומכאן כינויו- הצדיק בעל הדקל הירוק. מידי שנה הם עושים לו הילולה בביתם וחנה מתמידה ונוסעת לבקר בקברם של רבי שמעון בר-יוחאי, רבי מאיר בעל הנס ורבי יונתן בן-עוזיאל.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5Yyj4V3PI/AAAAAAAAA8k/_QuxVT9zo1s/s1600/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+002.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5Yyj4V3PI/AAAAAAAAA8k/_QuxVT9zo1s/s200/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+002.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5520947818851065074" border="0" /></a><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5ZrjbdVJI/AAAAAAAAA8s/9fHgiHK9oOE/s1600/%D7%A2%D7%9E%D7%A7+%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%A2%D7%90.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 203px; height: 163px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ5ZrjbdVJI/AAAAAAAAA8s/9fHgiHK9oOE/s200/%D7%A2%D7%9E%D7%A7+%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%A2%D7%90.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5520948797982463122" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />ציור הצדיק ומפת עמק הדרעא במרוקו<br /></div><br />"כשמישהו מגיע ומבקש שארפא אותו, קודם כל אני שופכת מים על פניו להרחיק מעליו את הבהלה". מורדוש מביא לחנה את העופרת והיא מבקשת ממני שאגע בה ואשים אותה במצקת, שמתחממת לאיטה ומתיכה את העופרת. "העופרת פותחת את כל החסימות והקשיים שקושרים את האדם, אין לך מה לחשוש". חנה מושיבה אותי מול מכתש נחושת מלא במים, בידה מחזיקה במצקת עם העופרת החמה ומבקשת ממני לפתוח את אצבעות ידיי לצדדים ולבקש שבע פעמים "תפתחי לי את המזל". בצד מונחת מחבת מחוממת שצבעה הפחמי מעיד על שימושה הרב. ענני ה"באטול" (קטורת) הריחניים עולים ממנה ואני מטהרת את עצמי ונושמת עמוק את האדים. חנה בתנועה איטית ומאומנת מסובבת את המצקת שבע פעמים מסביב למכתש, אומרת את שמי ושם אמי ומיד שופכת את העופרת החמה. פיצוץ אדיר נשמע ושבבי עופרת עפים עליי. מרבוטה! (קשורה), חנה צועקת.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ8yFBC1X_I/AAAAAAAAA80/0yZlcQVCpg4/s1600/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+004.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 168px; height: 145px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ8yFBC1X_I/AAAAAAAAA80/0yZlcQVCpg4/s200/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+004.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5521186729940574194" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ80MI3qUqI/AAAAAAAAA88/aHui3gIcqSk/s1600/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3++003.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 183px; height: 159px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ80MI3qUqI/AAAAAAAAA88/aHui3gIcqSk/s200/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3++003.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5521189051323536034" border="0" /></a><br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><br /><br /><br /><br /><br /><br />כלי העבודה של חנה<br /></div><br />חנה מכניסה את ידה ומוציאה גוש עופרת מפוסל כמעשה אמן מחונן. "תראי כמה קשירות יש עליך. את צריכה להשאר אצלי שלושה ימים, כדי שאפתח לך את המזל...מסכנה". היא זורקת טיפות מים מהמכתש על פניי ומחזירה אותי למציאות. "מלא כשפים עשו על הראש שלך". אחר כך היא מחממת שוב את גוש העופרת ופונה לבדוק את מזלו של אלי (המתרגם והנהג). אלי אומר לה שמזו תקופה ארוכה שיש לו קשיים במקום עבודתו. "אתה בסדר" היא אומרת, ומראה שני גושי עופרת עבים וכבדים. נפרדתי מחנה למרות שהיא רצתה שאשאר בחג, והבטחתי להביא לה קטורות מהעטאר (מוכר התבלינים) בפעם הבאה כשאני מגיעה לבקרה.<br /><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ80f3Yet9I/AAAAAAAAA9E/Y78dTKofe3M/s1600/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+005+.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 188px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ80f3Yet9I/AAAAAAAAA9E/Y78dTKofe3M/s200/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+005+.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5521189390226733010" border="0" /></a>"תפתחי לי את המזל"<br /></div><br />במבט מהצד נראה כי אולי חנה מהתלת בנו ועושה מעשי קוסמות לכל דורש, כדי לשבות את לב מטופליה ואולי אף להעביר אותם "טיפול בהלם". אולם, מסורת הסרת עין הרע עם עופרת ידועה ומקובלת מאוד בארצות ערב ומשמשת ככלי שאין עליו ערעור לפתוח את מזלו של האדם בתחומים שונים בחיים: זוגיות, פרנסה, עקרות, בעיות נפשיות ועוד. גם ביהדות לא מקילים ראש ביחסם לעין הרע והתלמוד דורש כי רוב החולאים, הצרות, המוות והרוע הבאים על האדם הם תוצאת עין הרע: "רב יודע היה לוחש על הקברים ומבין כל קבר וקבר באיזו מיתה מת. אם מת בזמנו, אם מת בעין הרע, ומצא כי מתוך מאה קברים תשעים ותשעה מתו בעין הרע ורק אחד מת בזמנו בדרך כל הארץ".<br /><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ80_GORkmI/AAAAAAAAA9M/Z4j4M9vulKM/s1600/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+009.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 166px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ80_GORkmI/AAAAAAAAA9M/Z4j4M9vulKM/s200/%D7%97%D7%A0%D7%94+%D7%90%D7%A1%D7%A8%D7%A3+009.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5521189926786404962" border="0" /></a>אלי, חנה, מורדוש והשכן שקפץ לבקר<br /><br /></div>חז"ל ורבנים בדורינו מיהרו למצוא פיתרון והגנה, באומרם כי מי שיש עליו עין הרע או חושש ממנה, עליו להצניע את דרכיו ולהיות עניו ושפל רוח, וכך עין הבריות לא תפגע בו ובמעשיו. ואני מוסיפה, שכל קושי וחסימה שמגיעים עלינו בחיינו באים להחזיר אותנו בתשובה שלמה, למען נברור את מעשינו בקפידה יתרה (נעלה את דרגת המודעות העצמית שלנו), כדי שנוכל להתקדש, להטהר ולהדמות ליוצר כל ולשם יתברך. שנה טובה ומאושרת, בלי עין הרע!<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ86YVcSPsI/AAAAAAAAA9U/JxmGXhUSryY/s1600/%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%A8%D7%A2.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 198px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TJ86YVcSPsI/AAAAAAAAA9U/JxmGXhUSryY/s200/%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%A8%D7%A2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5521195857926569666" border="0" /></a><br /></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-34506808541784715152010-08-25T09:41:00.000-07:002010-08-28T12:44:37.494-07:00מאגי והצרעה<div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THVkyiGJyvI/AAAAAAAAA5A/1RtjN6TSemc/s1600/%D7%A6%D7%A8%D7%A2%D7%94+%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%AA+%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THVkyiGJyvI/AAAAAAAAA5A/1RtjN6TSemc/s200/%D7%A6%D7%A8%D7%A2%D7%94+%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%AA+%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5509420538466519794" border="0" /></a>לפני כשבועיים, בשעת בוקר מוקדמת, אני מתעוררת לקול דפיקות רמות על דלת ביתי. מתמתחת בעצלתיים וממשיכה לישון, אולם כעבור חצי שעה צלצול הטלפון המתמשך מעיר אותי בשנית. מאגי נמצאת על קו הטלפון. רק הגיעה לאמירים מקליפורניה הרחוקה להתנדב במשתלה של רועי, והנה ללא כל התרעה מוקדמת, צרעה גרמנית עוקצת אותה ללא רחם. מאגי לא מתרגשת מהעקיצה וממשיכה לעבוד כרגיל במשתלה. אולם, הכאב לא תם והנפיחות רק גדלה. קבעתי עם מאגי לשעה אחת עשרה בבוקר, וחזרתי לישון במיטתי האהובה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br />מאגי הופיעה בדיוק בזמן בפתח הקליניקה שלי. אמריקאית יפייפיה בעלת שיער זהוב ועיניים כחולות עם נוצות צבעוניות השזורות בשיערה, אשר משוות לה מראה אינדיאני. מאגי הראתה לי את זרועה הימנית אשר הייתה נפוחה מאוד ואדומה. מאגי חזרה ואמרה שהכאב נמשך אל אזור הלב הימיני והנפיחות לא יורדת. השאלה הראשונה ששאלתי אותה הייתה אם היא בקשר עם אבא שלה או שמא היא מתגעגעת אליו. מאגי הייתה המומה משאלתי. היא סיפרה, כי לאחר שנעקצה אתמול ישבה לעשות מדיטציה ולהרגע והדמות של אביה עלתה לה בעיני רוחה, כשהיא יודעת כי לא ראתה אותו כבר שישה חודשים ושהם לא דיברו זמן רב בטלפון. מאגי אף הוסיפה, כי אביה עובר תקופה קשה ונמצא בקשיים כלכליים והיא מאוד דואגת לו ומתגעגעת. ביקשתי ממנה, בראש ובראשונה, ליצור קשר עם אביה ולהגיד לו שהיא אוהבת אותו.<br /><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THakdGvadBI/AAAAAAAAA5I/Hr3BnOh1v8s/s1600/%D7%9E%D7%90%D7%92%D7%99+%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%98+2010+008.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THakdGvadBI/AAAAAAAAA5I/Hr3BnOh1v8s/s200/%D7%9E%D7%90%D7%92%D7%99+%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%98+2010+008.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5509772014067020818" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THak0viZc0I/AAAAAAAAA5Q/hCCtNi5O1Qs/s1600/%D7%9E%D7%90%D7%92%D7%99+%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%98+2010+009.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THak0viZc0I/AAAAAAAAA5Q/hCCtNi5O1Qs/s200/%D7%9E%D7%90%D7%92%D7%99+%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%98+2010+009.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5509772420155274050" border="0" /></a>מאגי ועץ הזית בחצר ביתי<br /></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />צרעה היא למעשה שליח (messenger). בדומה לבעלי חיים נוספים (כתנשמת) הדביקו להם תכונות לא מחמיאות ואפילו "עויינות", כאשר בסך הכל הם מנסים להעביר אלינו בשורה כלשהי מהעולם שמעבר, ובד"כ מהאהובים שלנו. האמא הקדושה, <a href="http://www.sahajayoga.org/">שרי מאטאג'י נירמלה דווי</a>, יסדה את הארגון "סהג'ה יוגה" ברחבי העולם למען ההתפתחות הרוחנית וההגשמה העצמית של בני האדם. מאטאגי מלמדת כי הלב הוא האבא והאמא שלנו. בצד ימין נמצא המקום הרוחני שמכיל את האבא ובצד שמאל (שם נמצא הלב כאיבר פיזי) נמצא המקום הרוחני של האמא. על פי תורה זו ניתחתי את השורש הרוחני לעקיצתה של מאגי. מסיבה זאת כל כך חשוב לקיים את הדיברה "כבד את אביך ואת אימך", כי אנחנו רואים שהם מהווים חלק מהמהות הרוחנית שבתוכינו.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THanoxLUYII/AAAAAAAAA5Y/mjl8i1r_zkk/s1600/%D7%AA%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%AA.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THanoxLUYII/AAAAAAAAA5Y/mjl8i1r_zkk/s200/%D7%AA%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%AA.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5509775512971796610" border="0" /></a>להפתעתי הרבה מאגי לא שמה קרח כלל על מקום העקיצה. לקחתי קרח ושמתי אותו בשקית אטומה. חבשתי את זרועתה ובקשתי ממנה להחליף את הקרח כל מספר שעות. אחר כך, נתתי לה ארבעה שורשים יפים וריחניים של "שורש החולדה" (<a href="http://www.olive-medicinewoman.blogspot.com/">סיפור איסוף השורש</a>) וביקשתי ממאגי ללעוס באיטיות ובסבלנות רבה, שורש אחד מידי יום. שורש החולדה אומנם נראה קטן ועדין, אבל ריחו וטעמו כשל בושם והוא תרופה חזקה מאוד. האינדיאנים מעריכים את השורש הזה עד כדי כך שבעבר בעבור חתיכת שורש היו נותנים לרופא השבט סוס במתנה. שורש החולדה שומר על טמפרטורת גוף קבועה ומחזק את מערכת החיסון, בייחוד כעת כשמקום העקיצה חם והגוף נמצא "במיגננה". ביקשתי ממאגי לחכות מספר דקות וחזרתי אליה עם נוצה של <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%A2%D7%A7_%D7%96%D7%A0%D7%91%D7%AA%D7%9F">Magpie או עקעק זנבתן</a> בעברית. מאגי הייתה המומה ושמחה על הנוצה הצבעונית, אשר על שם הציפור היא נקראה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THlmvAIh0lI/AAAAAAAAA5g/qAVcbaN7S5g/s1600/%D7%A6%D7%9E%D7%97+%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9+%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THlmvAIh0lI/AAAAAAAAA5g/qAVcbaN7S5g/s200/%D7%A6%D7%9E%D7%97+%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9+%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5510548576740168274" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THlm7VU-FyI/AAAAAAAAA5o/UcZJ9JajGac/s1600/%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9+%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/THlm7VU-FyI/AAAAAAAAA5o/UcZJ9JajGac/s200/%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9+%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5510548788587927330" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><div style="text-align: center;">שורש החולדה<br /></div><br /><br /><br /><br /><br /><br />מאגי קיבלה יום חופש מרועי ואני הזמנתי אותה להצטרף להרצאה שלי על רפואה אינדיאנית <a href="http://www.mizpe-hayamim.co.il/">במלו</a><a href="http://www.mizpe-hayamim.co.il/">ן מצפה הימים</a>. אכלנו יחדיו בהנאה רבה במסעדה הצמחונית של המלון והשתתפנו גם בסדנת ציור אינטואיטיבית עם האמנית <a href="http://www.sarashoval.com/">שרה שובל</a>. שרה היא אוצרת האומנות במלון ומלווה את דרכו כבר 28 שנים. להפתעתי הרבה שרה סיפרה שסבתה הייתה אינדיאנית ושהיא מחוברת לדרך אבותיה. מידי קיץ, במהלך השנים האחרונות, שרה צמה ורוקדת מספר ימים בטקס "<a href="http://olive-medicinewoman.blogspot.com/2009/10/blog-post_6876.html">ריקוד השמש</a>" למען השלום. ועוד יותר הפתיעה אותי העובדה, כי טקס אינדיאני זה נעשה בארץ ולא רחוק ממני, בפאתי העיר צפת.<br /><br />מאגי לעסה את השורש במשך כל היום, למרות טעמו וריחו העז. חזרנו מאוחר בלילה עייפות לאמירים. בטרם עליתי על יצועי התקשרתי למאגי ושאלתי לשלומה. מאגי אמרה שהיא התקשרה לאביה, והוא מספר לה בפליאה רבה, כי בדיוק אותה הצרעה שעקצה אותה הסתובבה בביתו במשך שלושה ימים, כאשר הוא רודף אחריה ומנסה להורגה. ביום הרביעי, אביה של מאגי הצליח לדלוק אחר הצרעה, כשלבסוף הוא מנחית את רגלו ומוחץ אותה בכל כובד גופו. ולא יאומן. הצרעה לא מתה, אבל כנראה מצבה לא היה טוב...אביה של מאגי לוקח את הצרעה, מעיף אותה החוצה והנה ה"רוח" של הצרעה לא סולחת לו, חוצה ימים ואוקיאנוסים ועוקצת את בתו מאגי בארץ הקודש. ועל כך נאמר "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה". הצרעה בסך הכל הייתה שליח, שאת המסר האבא כנראה לא הבין, אז היא עקצה את בתו, הובילה אותה אל הקליניקה שלי, כדי שאמסור לה שאביה מעבר לים דואג ואוהב אותה.<br /><br /><br /><br /></div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-17238866847419040372010-06-10T00:22:00.000-07:002010-06-10T07:26:59.283-07:00מסע של שבר לבן<div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC6VD9SesI/AAAAAAAAAyQ/4iyNBB9gMVE/s1600/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+017.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 143px; height: 200px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC6VD9SesI/AAAAAAAAAyQ/4iyNBB9gMVE/s200/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+017.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481085617512282818" border="0" /></a>בחודשים האחרונים אני ממתינה בסבלנות לאיסוף פירותיו של צמח ה"שבר הלבן", או "חרמל", בערבית. <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Harmal">השבר הלבן </a>מזכיר ביכולותיו הרוחניות את צמח הפיגם או הרודה (אשר נפוץ באזור הגליל) ומכונה בטעות "רודה בר". לפי "מידע מודיעיני" שקיבלתי, מסתבר כי בדרום הרחוק, בצומת אלון, ישנה אוכלוסייה של שיחים יפים של שבר. השכמתי קום ביום חמישי שעבר ויצאתי לצוד את הצמח במלוא המרץ. להפתעתי הגדולה, לאחר מספר שעות נסיעה מאומצות, כשהגעתי לצומת, חשכו עיניי, כאשר ב-10 המטרים הראשונים מצד שמאל של הצומת, שם אמורים להיות שיחי השבר, התחילו בהרחבתו של הכביש ובו בעת בהחרבתו של צמח השבר. ישר קראתי למנהל הפרוייקט, אודי, להפתעתם של הפועלים שעבדו בשטח: "מה לעלמה צעירה לחפש בשטח מבודד ומאובק שכזה? ומה הצמח הזה שווה בכלל?", הפועלים תהו ביום חם שכזה. אודי היה מאוד לבבי, ואמר שהוא ישמח לעזור לי, אולם עליי לשוב רק בעוד 4 ימים והוא יעקור לי את השיחים הנותרים. כמובן, שהוא שאל אם הצמח מוגן והסברתי לא שאין מה לדאוג, רק חבל שהצמח לא יהיה קיים יותר באזור. מסתבר שגם מספר משפחות בדואיות שגרו כאן פונו לאחר מאבק ונדרשו לעזוב את המקום. שרידים של אוהליהם וצריפי הפח נטויים לצד הכביש בחוסר אונים כשיחי השבר הלבן.<br /><br /></div><div style="text-align: justify;"><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC0-eQatgI/AAAAAAAAAxo/yJrJjsqZxLs/s1600/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+012.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 147px; height: 195px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC0-eQatgI/AAAAAAAAAxo/yJrJjsqZxLs/s200/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+012.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481079731876705794" border="0" /></a></div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC1YmB2yXI/AAAAAAAAAxw/r8P4DuI-J3A/s1600/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+015.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 218px; height: 162px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC1YmB2yXI/AAAAAAAAAxw/r8P4DuI-J3A/s200/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+015.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481080180639713650" border="0" /></a></div><div style="text-align: justify;"><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div style="text-align: center;">נוף בראשיתי טהור מול מכונות הברזל<br /></div><br />וכמו שהאינדיאנים אומרים, 4 ימים זה הזמן לתפילה ובקשה, ואני התפללתי בכל ליבי להצליח להציל את שיחי השבר הלבן. אודי ביקש ממני להשקים ולהיות באתר ב-7 בבוקר יום שני. נבהלתי מהשעה המוקדמת, אולם יצאתי לדרכי מאמירים ב-4 וחצי לפנות בוקר, כדי להספיק להיות באתר. בהגיעי, עורב שחור גדול (Raven) קידם את פניי ועף מעליי. לצערי את רוב הכביש כבר סללו ולכן לא נשארו יותר מידי שיחים של שבר, אבל אני לקחתי את הטבק והתפללתי לרוחות שעזרו לי להגיע עד הלום והודתי לצמח השבר על מתנתו הגדולה לריפוי. התחלתי באיסוף חלקי הצמחייה העליוניים ופירותיו של הצמח. מידי פעם רכב כזה או אחר עצר והסתכל בתמיהה במעשיי ואף פועלים ערביים רבים באו להוועץ עימי כיצד להשתמש בעוצמתו הרוחנית והרפואית של הצמח. אודי היה מאוד שמח לעזור ולבסוף שלח דחפורון שעקר באלגנטיות את השיחים שנותרו והובילם לאחר כבוד אל שק הצמחים. העורב השחור עף מעליי בכיוון הנגדי וסימן לי לחזור הביתה.<br /><br />בטרמפ הראשון שלקחתי בחזרה הביתה, עצר לי אדם מבוגר שחזר בתשובה. הוא סיפר לי שבעברו הוא היה פושע מכובד שריצה 12 שנים בכלא, אבל מאז הוא עבר שינוי רוחני והוא הולך בדרך הטובה. האור בעיניו אכן העיד על ניקיון ליבו. הוא שאל אותי מה יש בשק הגדול שאני סוחבת עמי ואמרתי לו שזהו השבר הלבן שמפורסם ביכולותיו ההגנתיות. על חלון הרכב היה מונח ענף של פיגם, בכיס מכנסיו הימיני הוא החזיק בקמע מעופרת שעשה לו רב מקובל מירושלים ובכיס השמאלי בקמע נוסף של רב ידוע אחר. מאז שהוא הולך בדרך הטובה, היצר הרע לא פוסק מלנסות לפתות אותו לחזור לדרכו החומרית. הקמעות לדבריו שומרים עליו יחד עם הכיפה שלראשו, אשר מזכירה לו ללכת בדרך הישר ולבטוח בבורא עולם. בדברי עימו ניחמתי את ליבו ואמרתי לו שדרך רוחנית היא מעל לכל דרך דתית ומה שחשוב זה: "ל<span style="font-style: italic;">א מה אתה עושה, אלא מי אתה בזמן מה שאתה עושה</span>", כלומר תמיד בוחנים למעלה את הלב שלנו ולא את החומר והמעשים. המצרים הקדומים האמינו כי בטקס שקילת הלב ביום הדין, שמתרחש לאחר המוות, על הכף השמאלית של המאזניים מונח ליבינו ועל הכף הימנית מונחת נוצת המאאת (או האמת). אם הלב היה שווה במשקלו לנוצה, היה זה סימן כי היא טהורה ורשאית להמשיך לעולם הבא; אך אם הלב היה כבד יותר מהנוצה, הנשמה הייתה נידונה לשכחה נצחית. נתתי לו במתנה גבעול של שבר עם פירותיו והסברתי לו שכאשר הוא יתייבש הוא יוכל להקטיר אותו יחד עם צמח הרוטה/הפיגם לטיהור ואיחלתו לו בהצלחה בדרכו.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC2VQE7sFI/AAAAAAAAAx4/L_pJK7OA8hw/s1600/Egypt_dauingevekten.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 237px; height: 149px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC2VQE7sFI/AAAAAAAAAx4/L_pJK7OA8hw/s200/Egypt_dauingevekten.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481081222719058002" border="0" /></a><p style="text-align: center;">טקס שקילת הלב (מתוך ספר המתים המצרי)<br /></p><p style="text-align: justify;">צמח השבר הלבן קדוש עוד מקדמת דנא בדתות ובתרבויות רבות. <a href="http://www.heritageinstitute.com/zoroastrianism/purification/index.htm">דת הזרטוסטרא</a> שהתפתחה באזור אירן של ימינו משתמשת בזרעי השבר הלבן בטקסי טיהור וקדושה ולהרחקת עין הרע. השימוש בשבר מקובל מאוד אף בדת איסלאם, כאשר הנביא מוחמד המליץ להקטיר את זרעיו הבשלים לטיפול בחוסר מזל. בהודו נהוג, כאשר תינוק נולד ובטקסי חתונה, להקטיר זרעים של שבר על פחם לוחש בשל פעולת החיטוי של הזרעים למניעת מחלות ובו בעת בשל יכולותיו הרוחניות החזקות של הצמח להרחקת שדים ומזיקים. שימוש טקסי בזרעים נהוג גם במדינות אחרות כאפגניסטן, פקיסטן, טורקיה, תימן ומרוקו. במרוקו, שם למדתי ממרפא עממי בהרי האטלס, לייצור מרקחת מיוחדת להקטרה לשם הרחקת אנרגיות שליליות, אשר מורכבת מזרעים של שבר לבן שמעורבים בזרעי פיגם בשילוב שרף מיוחד בשם "פסוח" (שכל הבעיות ייפסחו מעלייך).<br /></p><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC3LEsk3cI/AAAAAAAAAyA/92K38olu9u0/s1600/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+018.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 143px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC3LEsk3cI/AAAAAAAAAyA/92K38olu9u0/s200/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+018.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481082147377044930" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC3ZUGv_II/AAAAAAAAAyI/eUoOGMABsks/s1600/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+013.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 225px; height: 169px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC3ZUGv_II/AAAAAAAAAyI/eUoOGMABsks/s200/%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+013.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481082392031526018" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />זרעי שבר לבן (למעלה מימין), פירותיו הבשלים (למעלה משמאל) והכנת ה"פסוח" (צילמתי בשוק מקנס במרוקו, למטה)<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC9a4uaevI/AAAAAAAAAyY/godnwTgrlD0/s1600/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+467.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBC9a4uaevI/AAAAAAAAAyY/godnwTgrlD0/s200/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+467.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481089016111201010" border="0" /></a>השבר הלבן ניחן גם ביכולות רפואיות רבות. הבדואים מקטרים אותו לטיפול בכאבי שיניים וכן שותים את הזרעים כתה. התה משמש גם לטיפול בראומטיזם ובסוכרת. בסוריה, רופא עממי כתב, כי השבר בעל פעילות אנטיביוטית ולכן הוא משתמש בו לטיפול כקורטיזון טבעי. בתימן מאמינים כי עשן הזרעים הורג בקטריות ופטריות, ולכן הוא בעל פעילות אנטיבקטריאלית (העשן אף הורג חרקים מסויימים והשורש משמש לקטילת כינים). ידוע, כי לזרעים יש יכולת מופלאה כנוגדי כאב וכמונעי דיכאון, בשל החומר הפעיל שבהם שנקרא "הרמלין", אשר משפיע על פעילות מערכת העצבים המרכזית, ולכן נשימת הקטורת גם עוזרת להרגעת הנפש. בשל כך, משתמשים באבקת הזרעים ברגאסטאן כמשככי כאבים ולטיפול באסטמה ובצהבת. בהודו הזרעים והשורשים של השבר ידועים כבעלי פעילות נרקוטית ולטיפול בתולעי מעיים. הצמח מעורר פעילות מינית, מגביר את זרימת הדם בתקופת הנידה ואת חלב האשה המניקה. במינונים גבוהים הוא אף גורם להפלה (נסים קריספיל מספר, כי הבדואים משתמשים בקטורת הזרעים ל"טיפול" בנשים שהרו מחוץ לנישואים ולגרימת הפלה). על פי רפואת יוון העתיקה, למרות יכולותיו כמעורר מיני, הוא מקטין את כמות ייצור תאי הזרע בגבר ומוריד את פוריותו (חלומו הנכסף של כל גבר...).<br /><br />לאחרונה גוברת ההתעניינות בשימוש בזרעים של השבר, בשל הפעילות הפסיכואקטיבית של הצמח, אשר מזכירה את פעילותו של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Ayahuasca">משקה ה"אייאווסקה"</a>, אותו שותים בטקסים בשבטי האמזונס שבדרום אמריקה. בארץ, פרופסור בני שנון, יו"ר לחוג פסיכולוגיה קוגנטיבית מהאוניברסיטה העברית, חוקר ומתנסה במשקה האייאווסקה ב-25 השנים האחרונות. בני שנון טוען במספר <a href="http://www.youtube.com/watch?v=WVsAxPfyWwQ">ראיונות</a>, <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=960644&contrassID=1&subContrassID=0&sbSubContrassID=0">כתבות</a> ומאמרים, כי משה ובני ישראל בהליכתם במדבר, השתמשו בשתיית משקה זהה לאייאווסקה מצמחים מקומיים (שיטה ושבר לבן), כחלק מיצירת חוויה רוחנית קולקטיבית בטקס של קדושה כמעמד הר סיני.<br /><br />ואסיים בתודות לרוח העורב השחור שהיה שותף פעיל בצייד השבר הלבן ומלווה אותי בחוכמתו בעולם הנסתר:<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBDepjBjMwI/AAAAAAAAAyo/_dq3wnQSe7M/s1600/Raven.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TBDepjBjMwI/AAAAAAAAAyo/_dq3wnQSe7M/s200/Raven.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481125551867638530" border="0" /></a></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-41278791215558950632010-06-05T02:08:00.001-07:002010-12-18T05:53:03.928-08:00כוסות הרוח של בילה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAomO_s5VvI/AAAAAAAAAwE/_2nnRitBtPQ/s1600/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+005.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5479233935709394674" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAomO_s5VvI/AAAAAAAAAwE/_2nnRitBtPQ/s200/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+005.jpg" style="cursor: pointer; display: block; height: 194px; margin: 0px auto 10px; text-align: center; width: 183px;" /></a>בילה הגיעה לגיל מופלג של 92 שנים, דור שני בארץ מצפת. בצעירותה עברה לטבריה, שם גרה עוד לפני קום המדינה בדו קיום ואחווה עם בעלת הבית שלה הערבייה (שהייתה מיילדת). אמה הורישה לה את דרך הריפוי עם כוסות רוח. בילה מספרת, שכל פעם שהיא מגיעה לקופת החולים האחות רוצה לבדוק לה לחץ דם. בילה אומרת לה "למה לך? אצלי הכל בסדר!" אבל היא רוצה לרצות את האחות, אשר מושיבה אותה ובודקת לה לחץ דם. להפתעת האחות המדדים תקינים והיא אומרת לבילה, כי עכשיו היא יכולה לרוץ לאולימפיאדה!<br />
<br />
בילה מספרת שמימיה לא חלתה בסוכרת או במחלה אחרת. הבריאות הנפשית של בילה היא זאת שמחייה את אבריה. תמיד היא שמחה וטובת לב ולא עוסקת במחשבות מיותרות. את בילה הכרתי כאשר ביקרתי לפני כשבועיים בטבריה את חברתי היקרה פדמה. פדמה הגיעה לארץ מנפאל הרחוקה והיא מטפלת בזוג קשישים בטבריה. בביקורי הבחנתי כי האדם המבוגר שפדמה מטפלת בו מרותק למיטה מפיאת בעיות גב תחתון. ישר הצעתי לפדמה לעשות לו טיפול בכוסות רוח. להפתעתי פדמה אמרה כי השכנה בילה כבר התקינה כוסות רוח על גבו, אך זה לא עזר. כששאלתי את בילה על הטיפול היא אמרה שלאדם זה אי אפשר לעזור כי כנראה מדובר בסרטן וזה סופני.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: justify;"><br />
בילה הראתה לי בשמחה את כוסות הרוח שלה. הנכדים שלה קנו לה כוסות רוח מיוחדות מזכוכית בנצרת. בילה לקחה חתיכת עיתון קטנה שגזרה בצורת ריבוע. היא סבבה את העיתון על האצבע בצורת קונוס וגלגלה את קצהו התחתון. בילה לקחה גפרור בוער והדליקה את העיתון, במהרה הכניסה אותו לתוך הכוס והניחה את הכוס על ירך רגלה, כאשר הכוס החמה נצמדה אל העור. חוסר החמצן שנוצר בכוס אוחז אותה אל פני העור המטופל ומושך אותו כלפי פנים הכוס. בילה מספרת שלאחרונה היא טיפלה במטפלת הנפאלית שלה אשר סבלה משיעול טורדני. היא התקינה לה את כוסות הרוח על החלק העליון של גבה, כדי לטפל בשיעול שמגיע מאזור הריאות. מספרים כי בעבר בילה נהגה לעזור לאנשים רבים בטיפול עם כוסות רוח ואף עבדה בשיתוף פעולה עם בית החולים המקומי.<br />
<br />
</div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAonqH8PMVI/AAAAAAAAAwU/tiygcRrdGeY/s1600/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+003.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5479235501289320786" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAonqH8PMVI/AAAAAAAAAwU/tiygcRrdGeY/s200/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+003.jpg" style="cursor: pointer; display: block; height: 157px; margin: 0px auto 10px; text-align: center; width: 200px;" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAomwn6keJI/AAAAAAAAAwM/gBKs1mQCL1w/s1600/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+001.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5479234513439848594" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAomwn6keJI/AAAAAAAAAwM/gBKs1mQCL1w/s200/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+001.jpg" style="cursor: pointer; float: right; height: 218px; margin: 0pt 0pt 10px 10px; width: 164px;" /></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAooPuAdWuI/AAAAAAAAAwc/b1lEXP4d9-8/s1600/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+002.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5479236147162733282" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAooPuAdWuI/AAAAAAAAAwc/b1lEXP4d9-8/s200/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+002.jpg" style="cursor: pointer; float: left; height: 160px; margin: 0pt 10px 10px 0pt; width: 188px;" /></a><br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
כוס רוח (מימין), הדלקת העיתון (למעלה), העיתון הבוער בכוס (משמאל) והכוס החמה על העור (למטה)<br />
<br />
<a href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAoo6EjsgAI/AAAAAAAAAwk/2MTGauf6uwI/s1600/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+004.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5479236874770612226" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/TAoo6EjsgAI/AAAAAAAAAwk/2MTGauf6uwI/s200/%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%97+004.jpg" style="cursor: pointer; display: block; height: 229px; margin: 0px auto 10px; text-align: center; width: 171px;" /></a>ברפואה הסינית והערבית שיטת כוסות הרוח נפוצה מאוד. הסינים טוענים כי טיפול זה מעודד את זרימת הצ'י והדם מתחת לכוס. המוסלמים משלבים את הטיפול עם הקזת דם (Hijama בערבית), אשר הומלצה אפילו על ידי הנביא מוחמד ומצויינת בקוראן כאחת השיטות הטובות ביותר לריפוי. הקזת דם יכולה להיות גם בשימוש בעלוקות רפואיות ,אשר מוצצות את הדם באזור הטיפולי. סבי אברהם ז"ל סיפר לי כי בעודו ילד נהג לעשות לאימו חולת הסוכרת טיפול בכוסות רוח ובעלוקות. טיפול עם עלוקות רפואיות נעשה כיום בהצלחה בחולי סוכרת בבית חולים רוטשילד שבחיפה.</div></div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-82682645820428333952010-04-01T05:40:00.000-07:002010-04-08T12:00:00.904-07:00יופי מדברי<div style="text-align: justify;">ביום רביעי שעבר, בטרם ביקור המטיילים בשמורות בחג הפסח, יצאתי לדרכי לתור אחר צמחים מדבריים למרפא. במדבר הצמחים מסתגלים לתנאים קיצוניים מה שמחזק את תכונותיהם למרפא, מאכל, תבלין ובושם. דרך בית שאן וכביש הבקעה המדהים בעושר צמחי הבר המשכתי לכיוון עין גדי. עין גדי היא נווה מדבר יפייפה, אשר בו גידלו עוד בתקופות קדומות צמחי בושם כמור ולבונה לקטורת ולרפואה. היום, ניתן לבקר כאן בגן הבוטני שעשיר בצמחים מדבריים מקומיים וגם כאלו אשר מיובאים מארצות מדבריות אחרות.<br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Sb5pubJcI/AAAAAAAAAq0/hhFTKVPTPwU/s1600/%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%94.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Sb5pubJcI/AAAAAAAAAq0/hhFTKVPTPwU/s200/%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%94.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455156463407932866" border="0" /></a></div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SdgmmY3yI/AAAAAAAAAq8/owih-a0mS2E/s1600/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+520.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SdgmmY3yI/AAAAAAAAAq8/owih-a0mS2E/s200/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+520.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455158232095448866" border="0" /></a><br />הלבונה (משמאל) עשירה בשרף ריחני אשר משמש כקטורת לטיהור בארצות רחוקות כמרוקו (מימין- צלמתי בשווקים במראקש)<br /><br />בחום קיבל את פני אדון יהודה, אשר מכיר כמעט כל שיח ועץ באזור. כבכל נווה מדבר ישנם עצי תמר עם פירות משובחים למאכל ולא במקרה כינויו הוא עץ החיים, משום שכל חלקי העץ משמשים את האדם. יהודה משבח באבקת הפרחים הזכריים לחיזוק מערכת החיסון ולטיפול בעקרות. כפית אבקה מידי בוקר או עם הארוחה והאדם מקבל את חיוניותו מחדש. יהודה מוסיף בחיוך, כי אבקת הפרחים מזכירה ריח מוכר של פוריות זכרית, מה שמעיד על תכונותיו של התמר. ואם אנחנו כבר בענייני פוריות, אז מאפריקה הרחוקה הגיע לעין-גדי עץ הבאובב ששמו הולך לפניו. זהו עץ שגדל בקצב מהיר ואכילת ציפת פירותיו מגבירה את החשק המיני. והפלא ופלא, פירות הבאובב בצורת עובר אדם...<br /><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SZq11YnzI/AAAAAAAAAqk/3NHZcKe_wwI/s1600/%D7%90%D7%91%D7%A7%D7%94+%D7%A9%D7%9C+%D7%AA%D7%9E%D7%A8+%D7%96%D7%9B%D7%A8.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SZq11YnzI/AAAAAAAAAqk/3NHZcKe_wwI/s200/%D7%90%D7%91%D7%A7%D7%94+%D7%A9%D7%9C+%D7%AA%D7%9E%D7%A8+%D7%96%D7%9B%D7%A8.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455154009937059634" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Se49Chw4I/AAAAAAAAArE/Hifl_9dHaDo/s1600/%D7%A4%D7%A8%D7%99+%D7%94%D7%91%D7%90%D7%95%D7%91%D7%91+%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%97+%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%90.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Se49Chw4I/AAAAAAAAArE/Hifl_9dHaDo/s200/%D7%A4%D7%A8%D7%99+%D7%94%D7%91%D7%90%D7%95%D7%91%D7%91+%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%97+%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%90.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455159749947540354" border="0" /></a>אבקני פרח התמר (מימין) ופרי הבאובב בידו של יהודה (משמאל)<br /><br /><div style="text-align: justify;"><br /><br /><br /><br /><br /><br />ומתחת לעצי התמר, במטע של יהודה, גדלים סמוך אחד לשני, שני צמחי מרפא ריחניים לתה מדברי. הכוכב הריחני, שריחו מזכיר אפרסק וצמח הפרעושית גלונית (...ישנה אמונה הטוענת כי ריחו העז של הצמח מרחיק פרעושים) אשר בעלי פריחה צהבהבה יפייפיה. שניהם משמשים לטיפול בכאבי בטן ובמיחושי קיבה אחרים.<br /><br /><div style="text-align: justify;"> <div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Shoy9XsUI/AAAAAAAAArc/foQ2LYFNs2c/s1600/%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91+%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%A0%D7%99.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Shoy9XsUI/AAAAAAAAArc/foQ2LYFNs2c/s200/%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91+%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%A0%D7%99.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455162770898530626" border="0" /></a> <a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7ShN6ggy-I/AAAAAAAAArU/CXyJfnSKSVg/s1600/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+069.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7ShN6ggy-I/AAAAAAAAArU/CXyJfnSKSVg/s200/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+069.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455162309068508130" border="0" /></a> פרעושית גלונית (מימין) וכוכב ריחני (משמאל)<br /><br /><br />בשבועות האחרונים הרגשתי כי מברשת השיניים הסינטטית כבר לא מתאימה לי לצחצוח השיניים ולכן החלטתי לחפש לה תחליף הולם טבעי. עוד במרוקו, גיליתי כי מוכרים בשווקים בקזבלנקה ענפי "סוואק" לצחצוח שיניים. מוחמד הנביא, בכבודו ובעצמו, צחצח את שיניו בענפי עץ זה ומאז הוא נחשב כקדוש למוסלמים. שמו העברי "סלבדורה פרסית" וניתן למצוא אותו בשפע בעין-גדי ובאזור ים-המלח. צחצוח עם ענף סוואק בשילוב האבקה לצחצוח שיניים שלי מבית " אוליב" (שעשויה על טהרת צמחי בר ומינראלים מהארץ) שומרים על שיניים חזקות ולבנות ועל חניכיים בריאות :)<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SpalkDGGI/AAAAAAAAAsM/MUUh9rDyyNw/s1600/%D7%A1%D7%95%D7%95%D7%90%D7%A7+%D7%9C%D7%A6%D7%97%D7%A6%D7%95%D7%97+%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SpalkDGGI/AAAAAAAAAsM/MUUh9rDyyNw/s200/%D7%A1%D7%95%D7%95%D7%90%D7%A7+%D7%9C%D7%A6%D7%97%D7%A6%D7%95%D7%97+%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455171322877515874" border="0" /></a>יהודה מתענג על צחצוח בענף הסוואק (למעלה), אבקה לצחצוח שיניים מבית "אוליב" (מימין) וענפי סוואק בשווקים (משמאל- צלמתי בקזאבלנקה)<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Spx2nRUvI/AAAAAAAAAsU/EqMT3-wtQ6o/s1600/%D7%90%D7%91%D7%A7%D7%AA+%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%A9%D7%97%D7%A8+%D7%A8%D7%96.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 162px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7Spx2nRUvI/AAAAAAAAAsU/EqMT3-wtQ6o/s200/%D7%90%D7%91%D7%A7%D7%AA+%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%A9%D7%97%D7%A8+%D7%A8%D7%96.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455171722591425266" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SqMebVHrI/AAAAAAAAAsc/bF5P7wrlXw8/s1600/%D7%A1%D7%95%D7%95%D7%90%D7%A7.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 145px; height: 203px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7SqMebVHrI/AAAAAAAAAsc/bF5P7wrlXw8/s200/%D7%A1%D7%95%D7%95%D7%90%D7%A7.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455172179955359410" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />ואם כבר מדברים על מרוקו, מסתבר כי מרוקו דומה מאוד לארצנו באקלים ובתצורת הנוף. הצפון (אזור שפשאוון) דומה לגליל שרווי במטעי זיתים, אלות ומחטניים. במערב (באזור מוגדור) נמצא האוקינוס האטלנטי, אשר מזכיר את אזור שפלת החוף והים התיכון. שם לאורך האוקינוס, גדל עץ מיוחד במינו, שמפליא ועולה על עץ הזית בייחודיות השמן שמפיקים מזרעיו. זהו<a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=640104&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0"> עץ הארגן</a>, אשר העזים עולות על ענפיו, אוכלות מפירותיו ולאחר האכילה הן יורקות את הפרי. המרוקאיות הכפריות אוספות את הפרי (בו נשאר הגרעין הרך) ובטחינה ידנית בשיטה מסורתית מפיקות את שמן הארגן, אשר נודע בתכולת הוויטמינים שלו למאכל ומרפא. עץ הארגן עשה עלייה לארץ, ויהודה הראה לי כי אף מגדלים אותו בעין -גדי.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7x81LLPK3I/AAAAAAAAAsk/-VQokpLoPvs/s1600/%D7%A4%D7%A8%D7%99+%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%9F.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 143px; height: 189px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7x81LLPK3I/AAAAAAAAAsk/-VQokpLoPvs/s200/%D7%A4%D7%A8%D7%99+%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%9F.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457374101441031026" border="0" /></a>פירות הארגן שדומים לשל הזית (משמאל), עץ הארגן המרוקאי (מימין) וסרטון קצר על הפקת שמן ארגן בשיטה מסורתית (למטה: צלמתי במרוקו)<br /><br /><div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7x9vsndcwI/AAAAAAAAAss/J1EJp0S1bX0/s1600/Copy+of+%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+004.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 219px; height: 174px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7x9vsndcwI/AAAAAAAAAss/J1EJp0S1bX0/s200/Copy+of+%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+004.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457375106850190082" border="0" /></a></div></div></div></div></div><div style="text-align: center;"><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yKdKjjb1I/AAAAAAAAAt8/s46l5tR7KZg/s1600/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+014.jpg"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='306' height='254' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dyglH887qfv2peixpfV3kArNZSUJl3Vm4toCE6LdmKA4O2xL46Ulul34l6PPkQUv8iYuK66Nwj9p3_Hx5D9WQ' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></a></div><br /><div style="text-align: justify;">וכשהתארחתי אצל בדואיים במדבר סהרה שבמרוקו, גיליתי כי צמח החינה או הכופר מהווה גידול חקלאי מדברי חשוב לצד מיני התמר. עוד בשיר השירים הכופר מוזכר כגידול מקומי בעין-גדי: " אשכול הכופר, דודי לי בכרמי עין-גדי". את החינה בארץ מכירים מטקס החינה המרוקאי המסורתי שנערך טרם הנישואין, בו מפיקים צבע מעלי החינה, איתו מורחים את כפות ידיהם של החתן והכלה כסימן למזל. ברחבי מרוקו (בערים גדולות כפאס ומאראקש) הנשים מעטרות את ידיהן בציורי החינה. אף הבחנתי במסעי בהודו, כי גם שם מושרש המנהג להתייפות בעיטורי חינה ואף לצבוע את השיער באדום/שחור שהוא צבע החינה הטבעי, שמבריא ומחזק את שורשי השיער.<br /></div><div style="text-align: justify;"><br /><div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yDd_3jhjI/AAAAAAAAAtM/BfE6M0pRveM/s1600/%D7%9E%D7%A1%D7%A2+%D7%9C%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97+2007+633.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 207px; height: 165px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yDd_3jhjI/AAAAAAAAAtM/BfE6M0pRveM/s200/%D7%9E%D7%A1%D7%A2+%D7%9C%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97+2007+633.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457381399850092082" border="0" /></a>עיטורי חינה (למעלה: צלמתי בדלהי שבהודו), מטעי התמר והחינה של עלי במדבר סהרה (ימין ושמאל: צלמתי בזאגורה שבמרוקו) ושיח חינה בעין-גדי (במרכז)<br /><br /><div style="text-align: center;"><div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yFR9AJbRI/AAAAAAAAAtU/Nb3sP2OUg9g/s1600/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+748.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 185px; height: 145px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yFR9AJbRI/AAAAAAAAAtU/Nb3sP2OUg9g/s200/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+748.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457383391945649426" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yI2dCEx2I/AAAAAAAAAts/nay6qTiOU9E/s1600/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+744.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 206px; height: 158px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yI2dCEx2I/AAAAAAAAAts/nay6qTiOU9E/s200/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+744.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457387317553842018" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yMHzL_owI/AAAAAAAAAuE/Zf16SpdWomc/s1600/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+014.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 236px; height: 179px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S7yMHzL_owI/AAAAAAAAAuE/Zf16SpdWomc/s200/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+014.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457390914093687554" border="0" /></a><div style="text-align: justify;">כל מי שמטייל במדבר בוודאי נתקל לא פעם בעץ בעל פירות נפוחים מלאי אוויר. צמח זה מכונה "תפוח סדום". מספרים, כי ברוב כעסו של האל על אנשי סדום הרעים והחטאים הפך את עצי התפוחים שהניבו פירות עסיסיים ומתוקים לפירות חלולים ורעילים. השם האחר לצמח הוא "פתילת המדבר גדולה", על כי בתקופת המשנה הכינו פתיליות לנרות שמן מציציות הזרעים. במדבר סהרה במרוקו הצמח נפוץ מאוד ומכונה "תורזה". המדריך המרוקאי סיפר, כי שרף הצמח מסוגל לגרום לעיוורון, אולם מצד שני הוא בעל יכולות ריפוי לטיפול ביבלות. קליפת העץ שעוונית ויהודה מעין-גדי חתך לי חלק ממנה והראה כי ניתן להשתמש בה להכנת מצופים וזה כנראה היה שימושה בתקופות קדומות.<br /><br /><div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74bJfgA1mI/AAAAAAAAAuM/A6OE0PFxoeY/s1600/%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%97+%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74bJfgA1mI/AAAAAAAAAuM/A6OE0PFxoeY/s200/%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%97+%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457829648308164194" border="0" /></a></div><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74b3-4_TZI/AAAAAAAAAuU/eEOOeJ_7ePA/s1600/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+074.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74b3-4_TZI/AAAAAAAAAuU/eEOOeJ_7ePA/s200/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+074.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457830447008402834" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74cfk61QgI/AAAAAAAAAuc/zfU0Pvv29NQ/s1600/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+067.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74cfk61QgI/AAAAAAAAAuc/zfU0Pvv29NQ/s200/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%93%D7%99+067.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457831127231578626" border="0" /></a><br />יהודה מחזיק בידיו ציצית שיער (מימין למעלה), קליפת שעם הגזע (משמאל), שרף העץ הלבן (מימין) ופתילת המדבר הגדולה (למטה משמאל: צלמתי במדבר סהרה)<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74fwD6PkDI/AAAAAAAAAuk/676mxyZY_a8/s1600/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+675.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 210px; height: 158px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74fwD6PkDI/AAAAAAAAAuk/676mxyZY_a8/s200/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+675.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457834708963397682" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />יופי מדברי אמיתי לכדתי במצלמתי כאשר הבחנתי בבדואי צעיר מקומי, עלם חמודות בעל עיניים ירוקות, יפות וחודרות אל הנשמה, ביום שטוף שמש במדבר סהרה שבמרוקו<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74lPf2MgfI/AAAAAAAAAus/RShO-DZS13Q/s1600/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+719.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 298px; height: 218px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S74lPf2MgfI/AAAAAAAAAus/RShO-DZS13Q/s200/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A5+2008+719.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457840746596696562" border="0" /></a></div></div></div></div></div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-79528618517662940852010-02-24T08:54:00.000-08:002010-02-27T14:40:29.540-08:00סדנת בישול ערבי מסורתי<div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4Vp9RyCJQI/AAAAAAAAAlc/oADqV8hka_0/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+001.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4Vp9RyCJQI/AAAAAAAAAlc/oADqV8hka_0/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+001.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5441872226213307650" border="0" /></a>לאחר שהכרתי את אבו-סאלים גמלה בלבי ההחלטה לשתף עם אחרים את רזי הבישול הערבי. ביום שישי האחרון התכנסו כשישה ח'ברה חובבי טבע, אבו-סאלים ואנוכי במטבח של התחדשות לשעבר שבמושב אמירים. היום היה שמשי ונעים ושמנו פעמינו לכיוון צפת לצוד את עכובית הגלגל, או "עכוב" בערבית.<br /><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4ViXp_f01I/AAAAAAAAAk0/ixzdGCILWtI/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+012.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 153px; height: 115px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4ViXp_f01I/AAAAAAAAAk0/ixzdGCILWtI/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+012.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5441863883295806290" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4Vef-acWQI/AAAAAAAAAks/6KDNq7t8Y2c/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+008.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 155px; height: 115px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4Vef-acWQI/AAAAAAAAAks/6KDNq7t8Y2c/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+008.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5441859628169976066" border="0" /></a><br /><br /><div style="text-align: center;">דמומית ודובון הקורים<br /></div></div></div><br /><br /><br /><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: justify;"><br />השטח היה מכוסה בקני זחליו של דובון הקורים ודמומיות לצד כלניות העשירו את מרבד הצמחייה הירוקה בצבען האדום. העכובית נחשפה לנו בין הסלעים עטופה בעלים קוצניים וירוקים. הגברים האמיצים עם הכפפות אספו את התפרחות הצעירות הקוצניות של העכובית והנשים אספו את עלי העולש או ה"ע'ילת" בערבית שצמחו לצד העכובית.<br /></div><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4VuV0iaIBI/AAAAAAAAAl0/As4LKNNQtl8/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+002.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 172px; height: 139px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4VuV0iaIBI/AAAAAAAAAl0/As4LKNNQtl8/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+002.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5441877045906382866" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4VpQqOOA9I/AAAAAAAAAlU/HoFf4YqTQig/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+029.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 135px; height: 180px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4VpQqOOA9I/AAAAAAAAAlU/HoFf4YqTQig/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+029.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5441871459679863762" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4Vs_ywM2vI/AAAAAAAAAls/y7-KctV0Ing/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+004.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 175px; height: 145px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4Vs_ywM2vI/AAAAAAAAAls/y7-KctV0Ing/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+004.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5441875567958612722" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4V0-OKy0DI/AAAAAAAAAmE/gt8ftXqouww/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+020.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 179px; height: 150px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4V0-OKy0DI/AAAAAAAAAmE/gt8ftXqouww/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+020.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5441884337051193394" border="0" /></a>עכובית הגלגל: קילוף וחשיפת התפרחת הבשרנית האכילה לאחר בישול ממושך<br /><br />העולש פורח עם בוא האביב בפריחה סגלגלה יפייפיה. בחורף אוספים את העלים הצעירים שנחשבים לטובים ביותר לריפוי מחלות כבד וכן לניקוי הדם ולטיפול באנמיה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bh3pscvOI/AAAAAAAAAmU/7jNXUmgqtQE/s1600-h/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%AA+%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%A9.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 134px; height: 187px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bh3pscvOI/AAAAAAAAAmU/7jNXUmgqtQE/s200/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%AA+%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%A9.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442285545925164258" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bgrMoNTyI/AAAAAAAAAmM/3w03SL4Fnd8/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+027.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bgrMoNTyI/AAAAAAAAAmM/3w03SL4Fnd8/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+027.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442284232452689698" border="0" /></a>עולש בפריחתו (צלמתי בקנדה) ועלווה שאספנו למאכל<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />אבו-סאלים הסביר שחשוב לראות את הצבע הסגול בעורקים של עלי העכובית (וגם בעולש), כדי לא לבלבל בינה לבין "עכובית הגמל" שאותה לא אוכלים. דבריו הזכירו לי את ווילי השמאן, אשר לימד אותי כי צבע סגול בשורשים או בעלים הוא סימן למרפא. "מוראר" או דרדר מצוי גם משמש למאכל כסלט עם בורגול, אבל אנחנו איחרנו את מועד האיסוף והוא הצמיח כבר תפרחת קוצנית. לצידו צמח הלוף, שעליו כבר הזקינו והפכו סיביים. הלוף רעיל ואף בעלי החיים אינם ניזונים ממנו. הסוד הוא כיצד לנטרל את החומצה שבעלים. אבו-סאלים אוסף עלים צעירים בלבד ומוציא את שלושת העורקים המרכזיים בכל עלה. לאחר בישול ממושך הוא מנטרל את החומצה הרעילה ונהנה מטעמו המשובח ביותר של הלוף.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bqTqKwOjI/AAAAAAAAAms/Z_Bm4pqTYpM/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+037.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 187px; height: 150px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bqTqKwOjI/AAAAAAAAAms/Z_Bm4pqTYpM/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+037.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442294823181630002" border="0" /></a>מוראר (מימין) ו"טיפול עורקי" לעלי הלוף<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bpPDunvVI/AAAAAAAAAmk/xxxCAqIXAPc/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+014.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 175px; height: 152px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4bpPDunvVI/AAAAAAAAAmk/xxxCAqIXAPc/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+014.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442293644631981394" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />אבו-סאלים הראה לי את ה"קורסענה" ושאל אותי אם אני מכירה את הצמח."חרחבינה מכחילה", השבתי. גבעול הצמיחה הצעיר נאכל חי לאחר קילוף בדומה ל"חורפיש", או גדילן בעברית. ערביי הגליל מספרים, כי בעת עקיצת עקרב מורחים על מקום העקיצה את שורש החרחבינה המכחילה כטיפול מקומי.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4byOvNUrYI/AAAAAAAAAm8/lMaLSfL2QgQ/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+044.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4byOvNUrYI/AAAAAAAAAm8/lMaLSfL2QgQ/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+044.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442303534728260994" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4b1x3mY8jI/AAAAAAAAAnc/Tak-xbdesP0/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+030.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4b1x3mY8jI/AAAAAAAAAnc/Tak-xbdesP0/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+030.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442307436811186738" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4b08cdyTyI/AAAAAAAAAnU/77GSKyG0jBA/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+045.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4b08cdyTyI/AAAAAAAAAnU/77GSKyG0jBA/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+045.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442306518994276130" border="0" /></a><br />קילוף הגדילן (מעלה) וחרחבינה (עם גבעולים סגלגלים...משמאל)<br /><br />המשכנו בדרכנו לכיוון קדיתא לתור אחר השומר. ריח עליו מזכיר את משקה העארק, שאליו מוסיפים זרעי שומר לבישום המשקה. אספנו את ניצני העלים הצעירים וחזרנו אל מושב אמירים לאסוף את עלי לשון הפר והרקפת. הזחלים הקדימו את בואנו וחוררו את העלים, אולם כמו שאבו-סאלים אומר: "לכל דבר בעולם יש תפקיד וכך גם לתולעת שאוכלת את העלה". לכן, גם בליקוט צמחים, כמו לכל דבר בחיינו, יש זמן ותפקיד, וכנראה שאיסוף עלי לשון הפר והרקפות הגיע לסיומו.<br /><br /><div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4l7GLZlKrI/AAAAAAAAAn8/t74l3eJSCL8/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+048.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 167px; height: 126px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4l7GLZlKrI/AAAAAAAAAn8/t74l3eJSCL8/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+048.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443016970723470002" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4l4UmF-aoI/AAAAAAAAAnk/cyI-Qi1ezlw/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+039.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 169px; height: 124px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4l4UmF-aoI/AAAAAAAAAnk/cyI-Qi1ezlw/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+039.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443013919872281218" border="0" /></a>לשון-הפר (מימין) ואיסוף השומר (משמאל)<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mRX9C_OvI/AAAAAAAAApU/DmBj9JueLvk/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+060.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mRX9C_OvI/AAAAAAAAApU/DmBj9JueLvk/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+060.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443041465364069106" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mUjWK_w5I/AAAAAAAAApc/7KkN68BaEyc/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+063.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mUjWK_w5I/AAAAAAAAApc/7KkN68BaEyc/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+063.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443044959621989266" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mVCq8nZ0I/AAAAAAAAApk/l3JGsj0zEt8/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+064.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 161px; height: 231px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mVCq8nZ0I/AAAAAAAAApk/l3JGsj0zEt8/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+064.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443045497774761794" border="0" /></a> בישול משותף במטבח<br /><br />במטבח מיינו וניקינו את הצמחים. טיגנו בצלים חתוכים בשמן זית ובישלנו במים רתוחים את עלי העולש ובנפרד את השומר והעכובית. את עלי הרקפת ולשון הפר השרנו במים רתוחים וכן את האורז. סיננו את האורז והוספנו לו כמון, מלח ופלפל שחור (תיבול). פרסנו כל עלה של רקפת ולשון הפר כאשר צידם העליון פונה מטה, שמנו כמות קטנה של אורז במרכז וגלגלו את העלים. סידרנו את העלים צפוף בסיר עם צלחת הפוכה ממעל. הוספנו מים ובישלנו על אש קטנה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mZVh-D1LI/AAAAAAAAAp8/2wGc1Mpodh8/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+070.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 179px; height: 135px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mZVh-D1LI/AAAAAAAAAp8/2wGc1Mpodh8/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+070.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443050219828925618" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mYz2DLRSI/AAAAAAAAAp0/JikLSf82i8k/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+069.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 176px; height: 132px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mYz2DLRSI/AAAAAAAAAp0/JikLSf82i8k/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+069.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443049641103541538" border="0" /></a>עולש (מימין), עכובית (מלמעלה), ממולאי רקפת ולשון הפר (למטה,1) ושומר עם עדשים ירוקים (למטה,2)<br /><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mdATBhEgI/AAAAAAAAAqM/dEenJpRqhSw/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+073.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 180px; height: 136px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mdATBhEgI/AAAAAAAAAqM/dEenJpRqhSw/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+073.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443054253086151170" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mbBariefI/AAAAAAAAAqE/QPnBCKyNHEg/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+072.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 186px; height: 139px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mbBariefI/AAAAAAAAAqE/QPnBCKyNHEg/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+072.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443052073298065906" border="0" /></a>סיננו את השומר, טיגנו אותו עם בצל ולאחר כך ערבבנו אותו עם עדשים ירוקים (שבישלנו בנפרד). העכובית התבשלה לאיטה ותיבלנו אותה בהרבה כמון. סיננו את העולש וערבבנו אותו עם הבצל המטוגן. לאחר כשמונה שעות של עבודה משותפת בשדה ובמטבח, התיישבנו לארוחת ערב שישי... עם מיטב מטעמי הטבע!<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mXKYFB1YI/AAAAAAAAAps/h6KgPPmDXd4/s1600-h/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+067.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 244px; height: 179px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S4mXKYFB1YI/AAAAAAAAAps/h6KgPPmDXd4/s200/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C+%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8+2010+067.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5443047829171983746" border="0" /></a></div></div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-43485805771676803772010-02-11T05:41:00.000-08:002010-02-23T12:38:23.041-08:00שלג ומרפא<div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QQT-58maI/AAAAAAAAAj8/jiEnCxpZU0Q/s1600-h/%D7%97%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%9F+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+2010.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 221px; height: 175px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QQT-58maI/AAAAAAAAAj8/jiEnCxpZU0Q/s200/%D7%97%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%9F+%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+2010.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5436988585632635298" border="0" /></a>בסוף השבוע האחרון ירד שלג בפסגות הרי הגולן (בתמונה למעלה) והמשכתי צפונה לנשום את אוויר ההרים הנקי ולהנות מזוהר השלג. באחד מהכפרים בגולן גר אדם קדוש ויקר, שמידי פעם בחודש אני מבקרת אותו ואת משפחתו. הוא ביקש ממני לא להזכיר את שמו, מפיאת כבודו בכפר, אולם את הידע על הכח המרפא של הצמחים אחלוק עמכם כאן. יגאל (חוקר צמחים ומרפא מאזור הגליל) הכיר לי אותו וכשהגעתי פעם ראשונה לביתו הוא חיכה לנו בכניסה מחוייך וקורן מאושר. תמיד הוא שמח לקבל חולים ואנשים שזקוקים לעזרה שמחכים בכניסה לביתו. הידע שלו על צמחי בר של הארץ עצום ואין צמח שהבאנו לו ומיד הוא הצביע על שמו, תכונת הריפוי שלו וכיצד להפיק את התרופה.<br /></div><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QSu-WY4JI/AAAAAAAAAkE/m-_RLYOFVqI/s1600-h/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A5+%D7%9C%D7%99%D7%93+%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A7%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%9D.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 150px; height: 200px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QSu-WY4JI/AAAAAAAAAkE/m-_RLYOFVqI/s200/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A5+%D7%9C%D7%99%D7%93+%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A7%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%9D.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5436991248363217042" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QTIdTivFI/AAAAAAAAAkM/iozE9NU0wUc/s1600-h/%D7%A9%D7%95%D7%A9+%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%97.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 158px; height: 200px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QTIdTivFI/AAAAAAAAAkM/iozE9NU0wUc/s200/%D7%A9%D7%95%D7%A9+%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%97.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5436991686169508946" border="0" /></a> שוש קרח (צמיחה מימין) ושורשים בידי (משמאל)<br /></div><br /><div style="text-align: justify;">לפני כחודשיים וחצי אספתי <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A9_%D7%A7%D7%A8%D7%97">שוש קרח</a> מאזור בריכות הקצינים. הוא גדל בסמוך לירדן ובאזור בית שאן. ישר כשהצגנו לפניו את השוש הוא ידע היכן גדל כל אחד מהשורשים (אם באדמה אדומה או אפורה) ואמר כי השוש שגדל באדמה האדומה (בירדן) בעל תכונות ריפוי חזקות יותר. משרים את השוש 24 שעות במים, אחרי שכותשים את השורש לאבקה (אם מרתיחים את השורש הורסים את האיכות שלו). השוש מנקה את הכליות ומטפל בסוכרת. הוא גם מטהר את הדם. שותים 3 פעמים ביום ואין בעיה לשתות כמה שרוצים לפי הצורך. <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=1354">זוטה צפופה</a> או "זופה" בערבית, היא קרובת משפחה של הזוטה הלבנה, והיא מטפלת במחלות לב וגם עוזרת למי שיש לו עצירות בדרכי השתן. מזהירים אותה לפי הריח הטוב שיש לה ומכינים ממנה תה רפואי.<br /><br /></div><div style="text-align: justify;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QVGK4gEMI/AAAAAAAAAkU/P-fusoy5VUg/s1600-h/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%93+%D7%A2%D7%9D+%D7%93%D7%A0%D7%99+%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99+008.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/S3QVGK4gEMI/AAAAAAAAAkU/P-fusoy5VUg/s200/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%93+%D7%A2%D7%9D+%D7%93%D7%A0%D7%99+%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99+008.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5436993845887766722" border="0" /></a><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%94">קידה שעירה </a>מכסה את גבעות ההרים במרבד צהוב של פריחה ריחנית (בתמונה למעלה מסביב לאגם פרוד) . בערבית שמה "קונדור" והיא מטפלת באולקוס ובבעיות בקיבה ובמעיים. הוא מחליקה את דפנות הקיבה ומטפלת בקיבים (וכמו שהוא הסביר "היא צובעת את דפנות הקיבה ומחליקה אותם כמו שצובעים קיר מחדש"). לוקחים ענף מהשיח (כולל הפרחים) ומרתיחים על אש קטנה במים לחליטה חזקה כתה. <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=598">פואה</a> או "סילסלאת אל-טבעה" בערבית, דביקה ומסתלסלת על שיחים ועצים. כשהפנים מצהיבות זה סימן למחלת הצהבת ולבעיות בכבד והפואה היא התרופה. חותכים ענף לחתיכות קטנות ומשרים במים ל-24 שעות. אח"כ מרתיחים את הפואה ושותים כתה. התרופה היא בעלים (שחשופים לקרני שמש) ולא בשורש. הראתי לו את ה<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%90_%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99">דודא</a> (שאהוב עליי) שנקרא "תופח אל-גאנון". משתמשים בזרעים של הפרי הבשל לטיפול בעקרות אצל נשים. טוחנים את הזרעים (5-6) ומערבבים עם שן שום ודבש. יוצרים פתיליות אותן שמים באזור הרחם ל-48 שעות. את השורש אוספים במועד הירח המלא (ב-14 לחודש). השורש מטפל בכאבים בגוף. טוחנים לאבקה, מרתיחים במים ושמים כתחבושת על אזור הכאב. שורש נקבי (עם שתי התפצלויות) לאשה וזכרי (עם התפצלות אחת) לטיפול בגבר. לריח לא טוב בפה אוכלים את הפירות או שותים תה מהעלים והפרחים (ללא המתקה). ה<a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=596">געדה</a> או "גאעדה" בערבית, היא צמח ריחני עדין ובעל תכונות להרדמה. נותנים אותה כתה לילדים שלא מצליחים להרדם ושבוכים הרבה וממתיקים בדבש. הוא מוסיף, כי אם התינוק יונק ומקיא זה אומר שיש לו דלקת בקיבה וחומציות בבטן. מערבבים שתי כפיות כמון וכפית זרעי אניס מרתיחים וממתיקים בדבש. נותנים לתינוק לשתות במשך 7 ימים, בבוקר ובערב, כמה שהוא יכול לשתות.<br /></div><div style="text-align: justify;"><br />ההתמחות שלו היא ב"מכווה" בערבית (כוויה רפואית). זוהי <a href="http://www.temani.net/http/rpoat-timan/refuot/13.htm">שיטה שנפוצה ביהודי תימן</a> וכן באוכלוסיה הערבית. כאשר אדם סובל ממחלה כרונית או מכאבי גב ללא מרפא, כאבים בכתפיים, בברכיים, ברגליים, כאבי ראש וכאבי בטן, לוקחים גליל כותנה נקי מחובר למחט ברזל. מדליקים את הכותנה ונושפים עליה. באזור המטופל מקרבים את הכותנה לעור עד ליצירת כוויה עמוקה. שמים עלה של <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=20">לוף</a> על מקום הכוויה וחובשים בתחבושת. במשך מספר חודשים יוצאת מוגלה מהכוויה, שמוציאה את הרעלים מהגוף ומשחררת את הכאב והסבל.</div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-2757535630716530562010-01-02T10:06:00.000-08:002010-02-23T12:36:20.942-08:00מזון לרפואה<div dir="rtl" style="text-align: justify;">"תן למזון להיות התרופה שלך", אמר היפוקרטס, אבי הרפואה, אשר תיעד למעלה מארבע מאות צמחי תבלין והשימוש בהם לרפואה. עשבי תיבול, תבלינים וחומרים תזונתיים אחרים הם הצורה של הרפואה העתיקה ביותר הידועה לאדם. בעונת החורף ניתן למצוא שפע של צמחי מרפא למאכל בשדה עשירים בוויטמינים ובמינרלים, שעולים על פני הקרקע במרבד ירוק על פני אמא אדמה. באיסוף צמחי בר מכינים סלט עלים בריא להפליא מאוסף מגוון של עלי <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A8%D7%A4%D7%93">סרפד</a>, <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=1677">סלק בר</a>, <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=161">ל</a><a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=161">חך מצוי</a>, <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=1403">שן הארי</a> (שינן עב-שורש או דנדליון באנגלית), <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=1150">כוכבית</a>,<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%AA"> חלמית (חובז</a><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%AA">ה) </a><a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=211">וציפורנית מצרית.</a><br /><br />לפני מספר ימים פגשתי באדם מבוגר, אשר מבקש לעצור טרמפ ביישוב. בידו הוא אחז בשקית מלאה בעלים. אבו-סאלים, זהו שמו, והוא מכפר השכן אלינו. גיסתו התאלמנה והוא עוזר לה באיסוף צמחי מרפא למאכל. אבו-סאלים אסף בחורשות של אמירים עלי רקפת ולשון הפר מהן גיסתו מתקינה ממולאים באורז ובשר. הורדנו את אבו-סאלים בביתו בכפר ולמחרת יצאתי לצוד עלים, כדי לבשל לי ארוחה לשבת. לא היה קשה לזהות את המקום ממנו אבו-סאלים אסף את העלים...חורשת אורנים ובה שלל של עלי רקפות, לשון הפר, לוף, שן הארי ואף דודא אחד מצאתי שם. אספתי מספר מועט של עלים מכל שיח של רקפת ולשון הפר (כדי לתת לצמח להתחדש) וחזרתי עם החשיכה.<br /><br /><a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=460">לשון הפר הסמורה</a>, או "לסאן א-תור", כמו שאבו-סאלים אומר בערבית, מזכירה כשמה בצורת העלים לשון של פר מכוסה בזיפים. העלים הם תרופה מעולה כמאכל לטיפול בכאבי בטן, לבעיות בדרכי השתן ולחיזוק הגוף. כמו כן, העלים בעלי ריר אשר לו תכונות רפואיות (כחלמית וצמחים אחרים ממשפחת החלמיתיים) לטיפול במחלות ריאה והגרון. אפשר ואפילו מומלץ להכין ממולאים מעלי חלמית ולהשתמש באותו המתכון.<br /><br />מצרכים:<br />כוס אורז לבן<br />מים רותחים<br />עלי בר למילוי<br />עגבניה אחת<br />3 לימונים<br />מלח, פלפל, פפריקה, כמון, כרכום<br />שמן זית<br /><br />שמים בקערה את העלים (ללא הפטוטרת שמחוברת לעלה) ושופכים עליהם מים רותחים, כדי לרכך אותם. במקביל, מבשלים חלקית אורז לבן בסיר נפרד ומתבלים אותו במלח ובשאר התבלינים. כשהאורז רך למחצה, מעבירים אותו לקערה נפרדת. לוקחים כל עלה ופורסים אותו כשצידו העליון כלפי מטה. ממלאים עם כפית של אורז וסוגרים אותו בקיפול "מעטפה". סיר נפרד משמנים עם שמן זית, ופורסים עגבניות בתחתית ומעליהן מסדרים את הממולאים צפוף אחד ליד השני ופורסים לימונים ממעל. מניחים צלחת עמידה לחום הפוכה על הממולאים (כדי שלא יצופו) ושופכים כ-1-2 כוסות מים עד כיסוי הממולאים בתוספת מיץ משני לימונים טריים. סוגרים עם מכסה, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כחצי שעה לפחות עד שהממולאים מוכנים.<br /><br /><div style="text-align: center;">לבריאות ובתאבון!!!<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: left;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-XkRYWTcI/AAAAAAAAAhU/LmVpnrxvGno/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+001.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-XkRYWTcI/AAAAAAAAAhU/LmVpnrxvGno/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+001.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422219125773979074" border="0" /></a></div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-e1EzYfHI/AAAAAAAAAiM/OHQ6Xy8UPa8/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+005.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-e1EzYfHI/AAAAAAAAAiM/OHQ6Xy8UPa8/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+005.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422227111036877938" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-oC9OQdkI/AAAAAAAAAjs/lQjJdZ9cq8U/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+007.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-oC9OQdkI/AAAAAAAAAjs/lQjJdZ9cq8U/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+007.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422237245124933186" border="0" /></a><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-kAR_IJRI/AAAAAAAAAjE/JdwrZouyszQ/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+012.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-kAR_IJRI/AAAAAAAAAjE/JdwrZouyszQ/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+012.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422232801112499474" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-gtZEBK_I/AAAAAAAAAik/_jNxmQSn6o4/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+014.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-gtZEBK_I/AAAAAAAAAik/_jNxmQSn6o4/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+014.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422229178059664370" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-i3q60M7I/AAAAAAAAAi0/R-VvUw3tgdw/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+016.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-i3q60M7I/AAAAAAAAAi0/R-VvUw3tgdw/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+016.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422231553674851250" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-jlhlKhrI/AAAAAAAAAi8/7lVrnirLeec/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+017.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-jlhlKhrI/AAAAAAAAAi8/7lVrnirLeec/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+017.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422232341442102962" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-mnuBOWYI/AAAAAAAAAjc/-mcPLBW3aSc/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+021.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-mnuBOWYI/AAAAAAAAAjc/-mcPLBW3aSc/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+021.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422235677675641218" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-khTrK4aI/AAAAAAAAAjM/h-IH-pGYDIc/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+019.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-khTrK4aI/AAAAAAAAAjM/h-IH-pGYDIc/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+019.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422233368501346722" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-lz6UshBI/AAAAAAAAAjU/elHnPpJwAog/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+020.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-lz6UshBI/AAAAAAAAAjU/elHnPpJwAog/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+020.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422234787625337874" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-o7QMwkaI/AAAAAAAAAj0/7nidLSllBi4/s1600-h/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+028.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sz-o7QMwkaI/AAAAAAAAAj0/7nidLSllBi4/s200/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+028.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5422238212291596706" border="0" /></a></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-28498248870394922862009-12-19T10:52:00.000-08:002012-01-14T06:29:40.214-08:00ווסת ופיריון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"><div dir="rtl" style="text-align: justify;">הלבנה נמשלת לאשה. המחזוריות מובילה את האשה מגיל ההתבגרות ועד תקופת הבלות. כאשר הלבנה במלואה האשה מחוברת לעוצמה שלה ולתכונת ההולדה. האשה מביאה ונושאת חיים בתוכה. מדי חודש, בעונתה של האשה, הרחם מתנקת, מסלקת מתוכה את שאריות המוות ומכינה את עצמה לקבלת חיים חדשים. בתרבויות שונות תקופת המחזור היא התקופה האדומה. אצל האינדיאנים הנשים היו נוהגות בעונתן להתקבץ יחדיו ב"בקתת הירח", לעסוק במלאכת האריגה ולהשאיר את המשפחה מאחור לטיפול הגברים. תקופה זו היא תקופה רגישה ועדינה, בה הגוף עובר שינויים הורמונליים, אשר משפיעים על המצב הנפשי והגופני של האשה, כאחד. בעונתה, במהלך שבוע ימים, האשה למעשה מסירה את הקליפות וההגנות הטבעיות שלה, מתנקה ומכינה את גופה ונפשה, לשם התחברות מחדש עם הצד הגברי והבאת חיים לעולם.</div><div style="text-align: justify;"><br />
עוד בתרבויות עתיקות נעשה שימוש רב בצמחי מרפא, כדי לחבר את האשה לעוצמתה הפנימית ולעזור לה במהלך התקופות השונות בחייה. מתחילת גיל ההתבגרות וקבלת המחזור הראשון, הנערה חשופה בפעם הראשונה לעוצמה הנשית של אזור הרחם ובנטייה לחולשה, עצבנות ורגישות יתר בעונת המחזור. עם מציאת הזיווג המתאים וההתחברות המינית, הנערה הופכת לאשה וגופה מכין את עצמו להכלת העובר במקביל לשינויים פיזיולוגיים והורמונליים. בסיום תהליך הבאת חיים לעולם, האשה מסיימת את מחזורה החודשי עם שינויי גיל המעבר וההכנה לתהליך הזיקנה.</div><br />
<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%99">שיח אברהם</a> הוא הצמח הנשי ביותר, אשר עוזר לסידרום טרום-וויסתי (תנודות במצבי הרוח ודיכאון), לטיפול בדימום וויסתי כבד, לאיזון גלי החום בתקופת הבלות, להגדלת תנובת חלב האם בזמן הנקה וכן לשימוש באי-פיריון הנובע מחוסר איזון הורמונלי. <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%98%D7%9C_%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9">הפטל הקדוש</a> הוא שיח קוצני בעל ענבות עסיסיות. עליו ידועים כממריצי רחם רבי השפעה ונוטלים את העלים כחליטה בשלבי ההריון האחרונים ובמהלך הלידה. עוד לפני כאלפיים שנה היפוקרטס, אבי הרפואה, טען כי אכילת כפית זרעי <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%96%D7%A8_%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%97">גזר הבר</a> משמשים כאמצעי מניעה טבעי להריון. בתקופת התנ"ך רחל מבקשת מאחותה לאה את "דודאי בנה" ובשיר השירים הוא מוזכר כצמח משכר בריחו ומעורר אהבה. ברפואה הערבית נפוצה השמועה, כי אכילה משורש <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%90_%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99">הדודא</a> טובה לשיפור כח הגברא ויש כאלו דווקא הטוענים שפרותיו הם אלו אשר מעוררים את אש האהבה.<br />
<br />
<a href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sy00UIJZHuI/AAAAAAAAAhM/2Ls5whqw8yM/s1600-h/can+22717.jpg"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5417043447185481442" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sy00UIJZHuI/AAAAAAAAAhM/2Ls5whqw8yM/s200/can+22717.jpg" style="cursor: pointer; float: right; height: 150px; margin: 0pt 0pt 10px 10px; width: 200px;" /></a><br />
<br />
<br />
זרעי גזר הבר משמשים כאמצעי מניעה<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
חשוב לזכור, כי נשמת הצמחים והחומרים הפעילים שבתוכם משפיעים הן על הנפש וגוף האשה. אולם, האשה נעה במחזוריות כלבנה ועליה לנוע ולהשתנות במהלך החודש בהתאם להשתנות מצבי גופה הפיזיולוגיים. כלומר, מלבד השימוש בצמחים להרגעת הגוף והנפש בתקופת המחזור (כלבנדר), מומלץ לאשה להקל על עצמה ולעבוד בצורה מתונה וכן להרבות בשתייה ובמנוחה, כדי לשמור על האנרגיה הנשית ולעזור לגופה לעבור את תקופת השינוי וההתחדשות.</div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-35798284009856151012009-12-14T08:03:00.000-08:002011-03-09T11:03:04.557-08:00אל שיח עלי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;">לאחר מסע ארוך של מספר חודשים בהם למדתי על הרפואה השמאנית מאינדיאנים בקנדה, החלטתי לשוב לארץ ולחקור את הרפואה העממית המקומית. לצערי, מספר המרפאים עממיים שנותר בארץ הוא לא רב, ואין מי שירצה במשפחתם ללמוד את רזי הרפואה העממית וללכת בדרך אבותיו. ביום חמישי נפגשתי עם השיח עלי מדיר-חנא. בדואי סורי בן 71, אשר למד את רזי הרפואה מאביו וסבתו לפני כארבעים שנה. עלי מכיר היטב את הגבעות מהם הוא אוסף את צמחי הבר והוא גם מרפא עם "ג'ינים" (שדים). מסתבר, כי מרפאים מקומיים רבים עוסקים בריפוי עם שדים וצמחים והתופעה כלל לא נדירה. עלי מספר, כי ניתן לראות את השדים רק בחושך וכי הם לובשים צורת אדם. מסופר על רבי יעקב ואזנה שהיה מרפא גדול וחשוב במרוקו ואשר התחתן עם ג'ינית ואף הביא עימה ילדים (כן כן זה לא בידיוני..."ללא מצרים-חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה"/ פרופ' יורם בילו). עלי מכיר מישהו מהכפר שהתחתן עם ג'ינית והוא גר עמה בהרים. עלי מחלק את הג'ינים לטובים ולרעים (למרפאים ולמזיקים) והוא עובד רק עם הטובים, כי הוא נגד כל מה שפוגע באחר. עלי מצהיר, כי בסוף ימיך אתה נשפט על כל המעשים שעשית ואתה לא לוקח איתך שום דבר שהשגת בחייך הארציים...<br />
<br />
שיטת חיזוי והסרת "עין הרע" נפוצה היא שיטת העופרת. עלי אוסף עופרת מרשתות דייגים ישנות (מתחת למים על פי היהדות לא שולטת עליך "עין הרע"). את העופרת הוא מתיך בסיר על האש ושופך אותה לגיגית עם מים, בה מוטבלות רגליי המטופל. כאשר העופרת מתקררת היא תופסת צורה המראה את מקור הבעיה או החסימה. במרוקו השיטה מאוד נפוצה ואף במגזר החרדי משתמשים בעופרת לביטול "עין הרע". בתיק ישן שעלי קיבל בירושה מסבתו, הוא מחזיק דף מצולם של קמע ובו נומורולוגיה קבלית באותיות ערביות, אותו הוא נותן לאישה שמקשה ללדת. עלי מסוגל לעזור לנשים להכנס להיריון, גם אם 20 שנה לא היו להן ילדים. הוא טוען, כי תמיד הבעיה היא אצל הנשים, כאשר האישה בילדותה פחדה מהחושך. שאלתי את עלי מה הוא נותן למטופל שסובל מנדודי שינה. מרוקאים נוהגים לשים סכין ברזל עם מלח מתחת לכרית להגנה משידים ותוניסאים שמים ענף רוזמרין. עלי אומר שמספיקה חתיכת לחם קטנה מתחת לכר והשינה תהיה עריבה באותו הלילה (לחם=מלח בסיכול אותיות).<br />
<br />
לעלי ידע נרחב על שימוש בצמחי ההר לרפואה וגם למאכל. עלי בעל חזות בריאה ונראה צעיר לגילו. הוא מקפיד על תזונה ייחודית כאשר כל מה שהוא אוכל גדל בר, הן צמחים והן בעלי חיים. עלי ממליץ לא לאכול בעלי חיים שגדלים במכלאות כבקר או עופות תעשייתיים, אשר גדלים בצורה מלאכותית ומקבלים תרופות. עלי משבח בשתיית חלב עזים ואכילת דגים שגדלים בטבע. הוא פותח בשיחה קולחת על נוסחה סודית של 50 צמחים לטיפול בכל בעייה ובמיוחד בסוכרת. לסוכרתיים מותר לאכול דבש חרובים ודבש דבורים מפרחי בר מעורב בקינמון, כך עלי טוען. הוא מוסיף כי <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%A1%D7%A3">אלמוות הכסף </a>טוב לטיפול באבנים בכליות וכי לעיניים אדומות לוקחים עלה צעיר של סברס (ללא קוצים) ועם הנוזל הפנימי של העלה "כוחלים" את העין. את פרחי הסברס אוספים בעונה לטיפול בפרוסטטה וכי האלוורה היא הטיפול היעיל ביותר לחתכים ולכוויות. לחיזוק כח הגברא משתמשים ב<a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=340">זלזלת הקנוקנות</a> (מטפס עם פריחה לבנה יפייפיה): לוקחים את העלה, מגלגלים ושמים אותו בפתח האחורי. עלי מזהיר, כי מעבר לרבע שעה הגבר מובהל לבית חולים עם נפיחויות וכאבים...עלי שמע שגם אכילת שורש ה<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%90_%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99">דודא</a> טוב לכח הגברא, וכי יש דודא זכרי ונקבי. עלי ממליץ לאכול את פירות הדודא כשהם בשלים (ללא הזרעים שרעילים).<br />
<br />
<a href="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sy0dJdLV65I/AAAAAAAAAhE/ZX1H-UH4s5Y/s1600-h/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%90+%D7%A0%D7%A7%D7%91%D7%99.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5417017975084805010" src="http://2.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sy0dJdLV65I/AAAAAAAAAhE/ZX1H-UH4s5Y/s200/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%90+%D7%A0%D7%A7%D7%91%D7%99.jpg" style="cursor: pointer; float: right; height: 200px; margin: 0pt 0pt 10px 10px; width: 150px;" /></a><a href="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sy0aMJfZF1I/AAAAAAAAAg8/c1fX72aqqPs/s1600-h/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%90.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5417014722804914002" src="http://1.bp.blogspot.com/_jzu_CJKSN3U/Sy0aMJfZF1I/AAAAAAAAAg8/c1fX72aqqPs/s200/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%90.jpg" style="cursor: pointer; float: left; height: 150px; margin: 0pt 10px 10px 0pt; width: 200px;" /></a><br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
שורש דודא זכר (מימין) והדודא בפריחתו<br />
<br />
<br />
עלי טוען שהתרופה הטובה ביותר לסרטן היא אכילת מספר עלים טריים של <a href="http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=specie&specie=ARIVUL&fileid=16924">לופית מצויה</a><a href="http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=specie&specie=ARIVUL&fileid=16924"> </a>בפיתה מידי יום (מסתבר כי זה נכון ובמרוקו מדען הוכיח שפקעות לופית מרפאות סרטן). עלי שיבח גם את ה<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%A1">אספרגוס</a> שצומח עכשיו בכל מקום. אכילתו מסייעת לניקוי דרכי השתן והכליות והיא תרופה מוכחת לילדים עם בעיות של הרטבת לילה. עלי ממליץ לטגן את האספרגוס עם ביצה ובצל וזה מעדן! קוטפים רק את החלק העליון של הצמיחה ואותו אוכלים. את הרקפת הוא משבח שעליה למאכל (כעלי גפן ממולאות) והפקעת משמשת לטיפול בטחורים. לבעיות גב עלי משתמש בשורש שנקרא "רזל" (בערבית) בעל נוזל לבן אותו מורחים מקומית על הגב (מתאים גם לפריצת דיסק). שורש ה<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%9C%D7%A3_%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A0%D7%99">צלף הקוצני</a> גם מתאים לטיפול בכאבי גב: טוחנים את השורש עם אדמה דקה ומהדקים לגב בבד נקי בו עושים חורים ליציאת חומר המרפא. שורש הצלף מטפל בהצלחה גם בחרשות ועלי ממליץ לשם כך לקחת שן שום, לעשות בה מספר חריצים ולשים באוזן החרשת וזה פותר את הבעייה. עלי הוסיף שגם שמן<a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=602"> פיגם</a> מטפל בבעיות שמיעה. עלי מזכיר את קליפת האלון שטובה לטיפול באלקוס ואבקה מעפצי <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%A8">אלון התבור</a> לפצעים. כמעדן הוא ממליץ לקלות את הבלוטים על האש ולהרתיח אותם במים. עלי הזכיר את ה<a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=241">כתלה החריפה</a> האהובה והוא מעדיף אותה על פני ה"מרמיה" (מרווה) לטיפול בכאבי בטן. לאחר אכילת דובדבנים, עלי אוסף את מחזיקי הפירות וחולט מהם תה לחיזוק הגוף. הסרפד הכדורי הוא הצמח הטוב ביותר לניקוי הדם וניתן לאכול את הזרעים כשומשום. עלי שיבח את ה"זערור" (<a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=696">עוזרר</a>) שגדל בהרי הלבנון ולו פירות אדומים (ולא צהובים כעוזרר). כאשר עושים תה מהפרחים זוהי תרופה מעולה לבעיות לב. עלי ה<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9B%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94">חרחבינה המכחילה</a> נאכלים כסלט וכשהצמח גדל והופף לקוצני משתמשים באבקה נגד הכשות נחשים. עלי הזכיר שרק פעם אחת הוא השתמש בבעל חיים לריפוי (בעקרב), כאשר מטופלת טענה שהיא לא יכולה להירדם. הזכרתי לעלי את <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=320">שיח אברהם</a> והוא הסכים עמי שהוא טוב לטיפול בבעיות נשים. עלי סיפר על מקרה נדיר בו הטיפול באשה היה לא שגרתי. מספרים, כי אשה שתתה ממי נהר ובטעות בלעה נחש קטן. מרפא עממי תלה אותה הפוך (רגליה מעלה וראשה מטה), התיך "סמנה" (ג'י או חמאה מזוככת הודית) מתחת לראשה והעשן משך את הנחש לצאת החוצה מגופה. מסתבר כי סיפור זה נפוץ במגזר הערבי וזוהה כאמיתי. עלי מספר כי האזוב (זעתר) או זעתר פרסי מטפל באסטמה. להורדת "תלולות" (נקודות חן מוגדלות) ולטיפול ביבלות מסמר, עלי מפיק תרופה משרף הקטלב. עלי ממשיך בסיפוריו, וטוען כי לכל אחד יש תולעת בראש שגורמת לכאבי ראש. לוקחים טיפה מפירות של <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%94">ירוקת החמור</a> ומטפטלים לכל נחיר, והפלא ופלא, התולעת יוצאת מהראש דרך האף...<br />
<br />
שיטה טיפולית מקובלת אצל הערבים היא כוסות רוח. סבא שלי ז"ל (שנפטר בדיוק לפני שנה) נהג לעשות כוסות רוח לטיפול בבעיות גב. עלי מספר, כי לוקחים כוסות מיוחדות קטנות ועדינות, שמים בהן פיסת נייר, מדליקים ושמים על הגוף. האש כובה ויוצרת וואקום שמהדק את הכוס על גבי העור. העור מתנפח ומתחמם ולאחר הסרת הכוס לוקחים תער ,מחטאים אותו באש ועושים שם הקזת דם (בד"כ יוצא דם שחור). לבעיית הרטבה אצל מבוגרים עלי אומר שמשתמשים בעלי הסומק (<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%92_%D7%94%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%A7%D7%90%D7%99%D7%9D">אוג הבורסקאים</a>) ומקובל גם להשתמש בפירות. עלי מספר, כי ציפורניים ושיער שגוזרים צריכים לקבור באדמה (ביהדות מקפידים לשרוף או לקבור ציפורניים). עלי ממשיך בסיפוריו, וטוען כי אשה אחת שבלעה בטעות ציפורן, בטנה התנפחה והסתבר כי הציפורן גדלה לה בבטן...עלי מוסיף, כי עלי ה<a href="http://www.starmed.co.il/HealingPlants/162">לחך </a>טובים לטיפול בבעיות חניכיים ומשפשפים איתם את האזור הבעייתי. עלי מספר, כי הוא לא משתמש בקטורות לטיהור והוא מציע לרשום על נייר את הבעייה שרוצים לטהר, לשים את הנייר במים מחוץ לבית בזמן ירח מלא ובבוקר לשטוף עם המים את הבית ומסביב לו.</div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-16211717954449445262009-06-09T19:00:00.000-07:002011-04-13T02:27:37.453-07:00עראק וגחליליות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-geQwDJb-b5I/TaVo9OwVUjI/AAAAAAAABK8/GI0TwgDbV8A/s1600/%25D7%2590%25D7%25A0%25D7%2590%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%25A0%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="155" i8="true" src="http://4.bp.blogspot.com/-geQwDJb-b5I/TaVo9OwVUjI/AAAAAAAABK8/GI0TwgDbV8A/s200/%25D7%2590%25D7%25A0%25D7%2590%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%25A0%25D7%2594.jpg" width="200" /></a></div>לפני כשנתיים ערכתי מסע במזרח הרחוק. כשהתחלתי את הטרק המפורסם, שנקרא "אנאפורנה" הייתי לבדי בכפר קטן למרגלות ההימלאיה. לא ידעתי לאן אני הולכת והייתי מוכנה להתחיל את הטרק בשעת לילה מאוחרת. הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא בסדר בבית ועזבתי את קטמאנדו אל עבר היערות של אזור אנאפורנה. מסתבר שבאותו הלילה סבתי לידיה נפטרה. הסימן שבישר לי את מותה היה תעופת גחליליות בחשיכה של ההימלאיה.</div><br />
<div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-xpK3R3ehNb8/TaVpJtYB4sI/AAAAAAAABLA/sIjxOvPHiOs/s1600/%25D7%2592%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25AA.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" i8="true" src="http://2.bp.blogspot.com/-xpK3R3ehNb8/TaVpJtYB4sI/AAAAAAAABLA/sIjxOvPHiOs/s200/%25D7%2592%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25AA.jpg" width="137" /></a></div><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-eOPyIt9DOdU/TaVpKhvlykI/AAAAAAAABLE/nMa8yud1iR4/s1600/%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2593+%25D7%2594%25D7%2592%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2595%25D7%25AA.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="170" i8="true" src="http://4.bp.blogspot.com/-eOPyIt9DOdU/TaVpKhvlykI/AAAAAAAABLE/nMa8yud1iR4/s200/%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2593+%25D7%2594%25D7%2592%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2595%25D7%25AA.jpg" width="200" /></a></div><br />
שלשום, יצאתי לחצר שלי באמירים וראיתי על קיר האבן נקודות ירוקות נוצצות. אחרי בדיקה לאור נר גיליתי גחליליות יפייפיות. לקחתי את המצלמה והתמונה שקיבלתי ללא פלש הייתה ריקוד אהבה של שתי ישויות טבע ירקרקות. בתמונה עם הפלש צילמתי את הגחלילית במאורתה. מסתבר, כי הגחליליות הנקבות נייחות והן מפיקות את הצבע הזרחני הירוק מקצה בטנן למשיכת בני זוג, בעוד הזכרים מאותתים חזרה לנקבות במעופם. ריקוד האהבה הוא הסמל של האיחוד הזוויגי.</div><br />
הבנתי כי זהו מסר מנשמתה של סבתי, על כי לא הזכרתי אותה כלל בבלוג שלי...<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-pMB3zlLOtiQ/TaVqLBxwdyI/AAAAAAAABLI/jmN_47hJWlk/s1600/%25D7%25A1%25D7%2591%25D7%25AA%25D7%2590.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" i8="true" src="http://1.bp.blogspot.com/-pMB3zlLOtiQ/TaVqLBxwdyI/AAAAAAAABLI/jmN_47hJWlk/s200/%25D7%25A1%25D7%2591%25D7%25AA%25D7%2590.jpg" width="130" /></a></div><br />
<div style="text-align: justify;">למעשה סבתא שלי הייתה "רופאת השבט" אמיתית. תמיד חיוך היה נסוך על פניה והיא הייתה שלווה ומלאת חסד. מספרים כי בקבוק עראק היה מונח לה מתחת לזרועתה והיא הייתה מרפאת איתו כמעט כל מחלה. לצערי רק בשנים האחרונות כשהתחלתי להתעסק ברפואה מסורתית הבנתי את גדולתה בעולם הצמחים. זכור לי כי בוקר אחד סבתא בקשה ממני שאקנה דבלים ושומר לשם הכנת עראק. קניתי 2 ק"ג דבלים (תאנים יבשות) ואניס (בטעות במקום שומר). סבתי לקחה את סיר הקוסקוס המפורסם שלה, אשר מורכב משני סירים כאשר הסיר העליון מחורר בתחתיתו. בסיר התחתון היא שמה את הדבלים והאניס עם מים וסוכר. עליו היא הרכיבה את הסיר העליון המחורר ובו הניחה צלוחית קטנה במרכז. היא כיסתה את הסיר עם המכסה בצידו ההופכי ואחרי הרתיחה בישלה כארבע שעות על אש קטנה (מסתבר, כי פירוש השם עראק בערבית הוא הזעה, מה שמרמז על תהליך הזיקוק שיצרנו שמזכיר הזעה וכי משפחות רבות בתוניס נהגו לייצר עארק בייתי). הבית התמלא בריח משכר של עראק, כאשר אט אט זלגו טיפות של אלכוהול לתוך הצלוחית שבסיר.</div><br />
<div style="text-align: justify;">לא הצלחנו להפיק עראק חזק מספיק, אולם הכיף שבהכנה המשותפת והזיקוק הבייתי הייתה חוויה בלתי נשכחת בשבילי. לבסוף עירבבתי את האלכוהול שהפקנו במיץ התאנים המבושלות מהסיר התחתון והתקבל משקה תאנים טבעי אלכוהולי בריח אניס... למי שרוצה לנסות להכין עראק בבית אני ממליצה לקנות 4 ק"ג של דבלים ושומר עם קצת מים בסיר וסוכר ועם הרבה סבלנות ואהבה. אוהבת אותך סבתא ותודה שהזכרת לי שאת עדיין כאן. אורית.</div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-77803579169463287702009-05-14T12:36:00.000-07:002011-04-13T01:26:43.071-07:00הבית שלי- מושב אמירים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;">לרגל חגיגות 50 שנה לאמירים, דליה, מוותיקות היישוב, ביקשה ממני להגדיר מה אני חושבת על אמירים-במשפט אחד. לאחר דקה קצרה אמרתי: "מקום של שלווה בראשיתית", ודליה המשיכה לשאול, ומה חסר לך באמירים, או היית רוצה שיהיה? ולא הייתה לי תשובה. עניתי לה שאני צריכה לחשוב על זה. הכל נראה לי מושלם.<br />
</div><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-IVT9H0t0wg4/TaVdeMwtGyI/AAAAAAAABK4/MD-4UVr7J7w/s1600/%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A9%25D7%2591+%25D7%2590%25D7%259E%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="158" i8="true" src="http://1.bp.blogspot.com/-IVT9H0t0wg4/TaVdeMwtGyI/AAAAAAAABK4/MD-4UVr7J7w/s200/%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A9%25D7%2591+%25D7%2590%25D7%259E%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259D.jpg" width="200" /></a></div><br />
<div style="text-align: justify;">את אמירים הכרתי בראש השנה לפני קרוב לשלוש שנים כאשר חיפשתי מקום לגור בטבע, שיזכיר לי את יערות מערב קנדה, שכה אהבתי. עוד בכניסה ליישוב הבחנתי שמשהו מאוד שונה במקום הזה. הצמחיה עטפה אותי לאורך השביל והוקסמתי מהשפע של הצמחים והצבעים. והלב שלי אמר: במקום הזה יחד עם הטבע את יכולה להשתלב.</div><br />
<div style="text-align: justify;">בשילוב של אהבה גדולה ויצירתיות התחלתי לרקוח סבונים מצמחי בר ולחפש אחר מתכונים ונוסחאות טבעיות לכל מוצר שחשקה נפשי. טיילתי לאורך ההר ולמדתי את הצמחים, מתי הם פורחים, הפירות מבשילים והעלווה מתחדשת. אספתי אותם ביראת קודש והודייה.</div><br />
<div style="text-align: justify;">ומהו צמח הבר האהוב עלי? <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=241">הכתלה החריפה</a>. לפני כשנה הכרנו בקיץ. בקצה ההר ליד המערה היא צומחת. נאחזת בחוזקה בסלע ומפיצה את ריחה המשכר, הנע בין ריח מרווה ללבנדר. לפני כשבועיים החלטתי לטפס במעלה ההר ולאסוף בסל הנצרים שלי אגודות של כתלה. <a href="http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=277">דרדר גדול פרחים</a> קידם אותי לאורך השביל ונאחז במכנסיי, אולם זה לא הרתיע אותי מלבוא במגע עם העלווה הריחנית והשעירה שאלייה התגעגעתי כל תקופת החורף, כאשר היא עוד הייתה בתרדמה.</div><br />
<div style="text-align: justify;">כי האדם הוא עץ השדה. ואולי גם הפרח או הענן. יש תקופות שבהן אנו בתרדמה, בזמנים אחרים אנחנו פורחים ובחלק מהזמן מרחפים. לחיות עם הטבע ואת הצמחים מחבר אותי לאני העמוק שלי, שעובר שינויים אינסופיים ומתפתח מפרח לפרי בשל. להריח, למשש, לטעום, לאסוף אליך את הקסם של הטבע משאיר בך את התמימות של היופי הפשוט והאמיתי שכל פעם מתגלה מחדש בקצב של אמא אדמה.</div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-25650276271202943102009-02-01T08:26:00.000-08:002011-04-13T01:13:37.290-07:00זיקית ואהבה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div align="center" style="text-align: justify;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-dCM82wHoGwI/TaVV-PZ5MOI/AAAAAAAABK0/w1YCjVBiKfg/s1600/%25D7%2596%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%2599%25D7%25AA+%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2594%25D7%2591%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="178" i8="true" src="http://1.bp.blogspot.com/-dCM82wHoGwI/TaVV-PZ5MOI/AAAAAAAABK0/w1YCjVBiKfg/s200/%25D7%2596%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%2599%25D7%25AA+%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2594%25D7%2591%25D7%2594.jpg" width="200" /></a></div><div style="text-align: justify;">הבהרה:<em> אני אישית מתנגדת להרג של בעלי חיים לצורך רפואה וקסם</em></div><div style="text-align: justify;"><br />
</div><div style="text-align: justify;">מראכש היא מרכז ההוויה הנושמת והתוססת של מרוקו. עיר פנטזיות של קסמים והגשמת המשאלות. בלילה הראשון במרוקו לקחתי רכבת ישירה למראכש. לא יכולתי להתאפק מלראות את העיר הזאת. יצא שבכל פעם שעזבתי את מראכש לצפון לשפשאוון, הרחקתי לכפרים בהרי האטלס ומשם למדבר סהרה, תמיד חזרתי לאהובתי, מראכש. הקשר שלי לעיר הזאת חובק לאהבתי את הקסם של הטבע, הצמחים ובעלי החיים. מראכש צבועה בוורוד, שהוא צבע התמימות, הפנטזיה והאהבה. ריח הקטורת באוויר והססגוניות של האנשים שמגיעים אליה מהרי האטלס והמדבריות, משכו את תשומת לבי אל עולם הקסמים.</div><div style="text-align: justify;"><br />
</div><div style="text-align: justify;">הכיכר המרכזית במראכש, "ג'אמע אלפנא", שוקקת חיים בלילה ובה קיימים שלל קוסמים ורוקחי שיקויים. מאחד הרחובות הצדדיים המשכתי את דרכי מחוץ להמולת האנשים אל עבר המלאח היהודי. הרגשתי שחזרתי הביתה. חנות אחר חנות ברובע היהודי עמוסות בסממני מרפא מסורתיים: ממבחר צמחי מרפא התלויים מהתקרה מטה, בעלי חיים מפוחלצים כדוכיפת, שועלים, איילות ושאר חיות, קטורות וחומרים מטהרים להבערה, חוברים יחדיו לרפא את הגוף והנפש, בדרך המרוקאית, שכל כך רחוקה מההסתכלות של המערב על רפואת האדם. באחד משיטוטי בחנויות, נעצרתי לראות מקרוב את עבודתו של המרפא המרוקאי. בתוך נייר עיתון הוא פורר חומרים שונים כגופרית, קטורות שונות, אבנים צבעוניות, פרווה של שועל, נוזל שחור בלתי מזוהה וגם ראש של זיקית ומגוון רב של סממנים נוספים. כשהוא סיים את מלאכתו הוא ארז את החומרים בשקית והגיש אותה לאדון הצעיר לצידו. זוהי קטורת ל"משיכת אהבה", כך הבנתי מדבריו.</div><div style="text-align: justify;"><br />
</div><div style="text-align: justify;">בחזרתי לארץ ממרוקו, הייתי להוטה להבין את עניין הזיקית. נסעתי לבית סבי התוניסאי, שם פגשתי את דודתי שמחה. סיפרתי לה על הזיקית ושאר הקסמים של מרוקו. היא לא הופתעה. היא סיפרה לי, כי היא קרויה על שם "דודה גרינה", שהייתה מחוללת הקסמים במשפחתנו. לימים בצעירותו, סבא שלי, אברהם, הכיר בחורה יפה ממשפחה אמידה, אולם דודה גרינה לא שמחה על השידוך. חשוב היה לה, כי סבא יצא עם בחורה מאמינה. הפתרון לבעיה לא אחר להגיע. דודה גרינה שמה לסבי זיקית בתבשיל שאכל. ומה לזיקית ולאהבה? זיקית היא בעל חיים המשנה את צבעו בהתאם לסביבה בה היא נמצאת. וכמו שהאדם משתנה כך גם האהבה. בסופו של דבר, סבי גילה זאת ומאוד כעס על כך, אולם היה מאוחר מידיי. הוא נפרד מחברתו והכיר את סבתי לידיה, עימה יצא ארבע שנים בטרם התחתנו והם הקימו משפחה מרובת ילדים, נכדים ונינים, באהבה גדולה עם רוח יהודית תוניסאית מסורתית בבית.</div><div style="text-align: justify;"><br />
</div><div style="text-align: justify;">נ.ב. אתמול ניסיתי למצוא קשר בגימטריה בין זיקית ואהבה. "זיקית" בגימטריה שווה לערך המספרי "זיווג" שווה לערך המספרי 32 שהוא "לב". אז כנראה שיש קשר כלשהו בין החיה לבין המהות שהיא מייצגת בארצות צפון אפריקה.</div><div align="center" style="text-align: justify;"><br />
</div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6683164639132929322.post-14319579202881648282009-01-29T17:30:00.000-08:002011-04-13T02:44:13.857-07:00סבא ומחלת הסוכרת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-6xpfoyaPl-o/TaVQTW0vEQI/AAAAAAAABKw/-kv-2TApkrY/s1600/scan0045.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" i8="true" src="http://1.bp.blogspot.com/-6xpfoyaPl-o/TaVQTW0vEQI/AAAAAAAABKw/-kv-2TApkrY/s200/scan0045.jpg" width="133" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: justify;">סבא אברהם נפטר לפני קצת יותר מחודש ימים, כמעט בהגיעו לגיל 88. דתי מאמין שעזב עם אשתו לידיה וילדיו את שערי תוניסיה לאחר המלחמה. הדת היהודית והתרבות התוניסאית נכחו בכל: במנהגי החגים, באוכל, בשפה הערבית-תוניסאית שדיברו בה בבית, ובנושא שלימים נקשרתי אליו יותר מכל והוא- הריפוי המסורתי. סבא בימיו האחרונים לקה בסרטן בלבלב, כנראה בעקבות מחלת סוכרת ממושכת שממנה סבל שנים רבות. חילבה הוא היה נוהג לשתות מידי בוקר לאחר שהיה משרה את הזרעים במים לילה שלם, כדי לנסות ולהיטיב עם רמת הסוכר בדמו. מחקר שהתבצע בפקולטה לחקלאות, בה למדתי, אף הוכיח כי חילבה מאזנת את רמת הסוכר בדם. </div><br />
<div style="text-align: justify;">בחזרתי ממרוקו, חודש ימים בדיוק לפני פטירתו של סבי, רגליו התנפחו והליכתו הייתה קשה. עיסינו את רגליו במשחה מחוממת משמן זית עם צמחי מרפא (ממוצרי "אוליב") להקלה על זרימת הדם, וכן מידי בוקר וערב טבלנו את רגליו באמבט מים פושרים עם מלח גס, כרבע שעה, להוריד את מידת הנפיחות. סבא היה מאוד אופטימי ונשארתי מספר ימים לצידו. סיפרתי לו כי במרוקו, בשוק "חובוס" שבקזבלנקה, משתמשים בצמחים ובעלי חיים לרפואה, ושם ראיתי עלוקות רפואיות. הוא סיפר כי בהיותו בתוניס, אימו חלתה גם כן בסוכרת, וכילד הוא היה לוקח את העלוקות ומצמיד לה אותן לרגליה, ובתום השימוש בעלוקה, הוא היה מניח אותה לצד גחלים לוחשות והעלוקה הייתה יורקת את הדם שהיא הקיזה לצד הגחלים. כך הוא היה עושה שימוש רב פעמי בעלוקות מבלי להרגן ומטפל בה במסירות רבה.<br />
<br />
</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-r2jx0eyUSjs/TaVvCfHHnjI/AAAAAAAABLM/kfFijWrd8jE/s1600/%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259D+%25D7%25A9%25D7%259C+%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2594+%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A6%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25AA.jpg" imageanchor="1"><img border="0" height="158" i8="true" src="http://2.bp.blogspot.com/-r2jx0eyUSjs/TaVvCfHHnjI/AAAAAAAABLM/kfFijWrd8jE/s200/%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259D+%25D7%25A9%25D7%259C+%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2594+%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A6%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25AA.jpg" width="200" /></a></div> שורשים של סירה קוצנית <br />
<div style="text-align: justify;"><br />
סוכרת היא מחלה נפוצה באוכלוסייה הישראלית. לרוב היא מלווה ברמה גבוהה של שומנים בדם (כי כאשר סוכר מצטבר ולא מתפרק בדם הוא הופך לשומנים) ובלחץ דם גבוה. תרופה מסורתית ידועה לטיפול בסוכרת היא הסירה הקוצנית. המורה שלי לקבלה, החכם אמנון גרוס, מספר כי כשחלה בסוכרת ישב בספריה של עין כרם באוניברסיטה העברית בירושלים, וחקר כיצד עליו להתמודד עם המחלה. ממחקרים הוא למד, כי מחודש אפריל עד אוגוסט (בעיקר בעונת הקיץ) עליו לצאת לשדה ולעקור סירות קוצניות, כדי להשתמש בשורשים שלה כתרופה. הסירה הקוצנית היא שיח שנאחז בחוזקה בקרקע ונפוץ מאוד באזורינו. אמנון היה עוקר את השיחים עם בנו ומשתמש בקליפה החיצונית של השורשים לעשיית מירתח. לאלו מבינינו שלא יצאו לשדה לעקור סירות קוצניות, קיימים צמחי מרפא אחרים שמורידים את רמת הסוכר בדם כעלי זית, שניתן למצוא אותם כמעט בכל אזור בארצנו. בקליניקה שלי באמירים אני רוקחת חליטה ממספר צמחים של הגליל להורדת רמת הסוכר בדם (שגם אותה סבא שלי ניסה והיא אכן השפיעה עליו לחיוב), אולם מוטב כי אדם ידאג לבריאותו בטרם יחלה (כדברי הרמב"ם). אדם צריך לדעת איך לחיות: מה לאכול, כיצד להירגע מהמתח בחיי היום יום, מה מיטיב עם גופו ונפשו, כדי שהצמחים בשילוב אופטימאלי עם אורח חיים מאוזן יטיבו עימו וירפאוהו.</div></div>Olivehttp://www.blogger.com/profile/09772074247413674059noreply@blogger.com5