הסרת עין הרע

חנה אסרף בחצר ביתה

כמה ימים לפני חג הסוכות, התלוותי לנסיעה לדרום עם נהג משאית, אלי עמר. פגשתי בו לפני כשנה והוא הרבה בשבחה של מרפאה עממית מבוגרת קרובת משפחתו ממושב עזריקם. בכניסה לביתה בעלה מורדוש (מרדכי) שכב על המיטה וכשנכנסנו הוא קם במהרה וצעק לחנה שתתעורר ותראה מי בא לבקרה. חנה כבר לא צעירה. היא הגיעה לגיל מופלג של 81 שנים, אולם אור החיים עדיין בעיניה. בקולות שמחה והתרגשות היא ברכה אותנו מזה שלא ראתה את אלי תקופה ארוכה. חנה עלתה לארץ בנעוריה עם משפחתה מתוניסיה. כשסיפרתי לה ששורשיי מצד אמי מהעיר ספקס, היא הראתה לי בהתרגשות את התמונה של סבה, משה סרוסי ("בבה סידי"), וסיפרה כי היה סוחר תבלינים בעגלתו בעיר ספקס שבתוניס. אמה, פרטונה סרוסי, התחתנה עם משה עמנו ונולדו להם שני בנים ושתי בנות. מיננה, אשתו של הרב יוסף עמנו ממשפחתה לימדה את פרטונה את סודות הרפואה העממית ובתה חנה נצמדה לצידה וריפאה יהודים וערבים שחיו בקירבתם. "יא-חאסרה" (היו ימים), חנה אומרת, ונזכרת באנשים הרבים בהם טיפלה בחייה.

פרטונה ומשה עמנו ז"ל

באנו לארץ עם אוניית נגבה לאחר שבוע המתנה בצרפת וגרנו בזנגרייה (טובא-זנגריה). משם עברנו לחדרה ובגיל 20 פגשתי בבעלי מורדוש בראש פינה והתחתנו. מורדוש עלה ממרוקו ובסלון ביתם תלוי ציור צבעוני מרשים של הרב דוד הלוי דרעא, אשר היה מקובל קדוש מעמק הדרעא שבמרוקו. את קברו בקרבת העיירה דמנאת שבאטלס סוככים עצי דקל ומכאן כינויו- הצדיק בעל הדקל הירוק. מידי שנה הם עושים לו הילולה בביתם וחנה מתמידה ונוסעת לבקר בקברם של רבי שמעון בר-יוחאי, רבי מאיר בעל הנס ורבי יונתן בן-עוזיאל.

ציור הצדיק ומפת עמק הדרעא במרוקו

"כשמישהו מגיע ומבקש שארפא אותו, קודם כל אני שופכת מים על פניו להרחיק מעליו את הבהלה". מורדוש מביא לחנה את העופרת והיא מבקשת ממני שאגע בה ואשים אותה במצקת, שמתחממת לאיטה ומתיכה את העופרת. "העופרת פותחת את כל החסימות והקשיים שקושרים את האדם, אין לך מה לחשוש". חנה מושיבה אותי מול מכתש נחושת מלא במים, בידה מחזיקה במצקת עם העופרת החמה ומבקשת ממני לפתוח את אצבעות ידיי לצדדים ולבקש שבע פעמים "תפתחי לי את המזל". בצד מונחת מחבת מחוממת שצבעה הפחמי מעיד על שימושה הרב. ענני ה"באטול" (קטורת) הריחניים עולים ממנה ואני מטהרת את עצמי ונושמת עמוק את האדים. חנה בתנועה איטית ומאומנת מסובבת את המצקת שבע פעמים מסביב למכתש, אומרת את שמי ושם אמי ומיד שופכת את העופרת החמה. פיצוץ אדיר נשמע ושבבי עופרת עפים עליי. מרבוטה! (קשורה), חנה צועקת.

כלי העבודה של חנה

חנה מכניסה את ידה ומוציאה גוש עופרת מפוסל כמעשה אמן מחונן. "תראי כמה קשירות יש עליך. את צריכה להשאר אצלי שלושה ימים, כדי שאפתח לך את המזל...מסכנה". היא זורקת טיפות מים מהמכתש על פניי ומחזירה אותי למציאות. "מלא כשפים עשו על הראש שלך". אחר כך היא מחממת שוב את גוש העופרת ופונה לבדוק את מזלו של אלי (המתרגם והנהג). אלי אומר לה שמזו תקופה ארוכה שיש לו קשיים במקום עבודתו. "אתה בסדר" היא אומרת, ומראה שני גושי עופרת עבים וכבדים. נפרדתי מחנה למרות שהיא רצתה שאשאר בחג, והבטחתי להביא לה קטורות מהעטאר (מוכר התבלינים) בפעם הבאה כשאני מגיעה לבקרה.

"תפתחי לי את המזל"

במבט מהצד נראה כי אולי חנה מהתלת בנו ועושה מעשי קוסמות לכל דורש, כדי לשבות את לב מטופליה ואולי אף להעביר אותם "טיפול בהלם". אולם, מסורת הסרת עין הרע עם עופרת ידועה ומקובלת מאוד בארצות ערב ומשמשת ככלי שאין עליו ערעור לפתוח את מזלו של האדם בתחומים שונים בחיים: זוגיות, פרנסה, עקרות, בעיות נפשיות ועוד. גם ביהדות לא מקילים ראש ביחסם לעין הרע והתלמוד דורש כי רוב החולאים, הצרות, המוות והרוע הבאים על האדם הם תוצאת עין הרע: "רב יודע היה לוחש על הקברים ומבין כל קבר וקבר באיזו מיתה מת. אם מת בזמנו, אם מת בעין הרע, ומצא כי מתוך מאה קברים תשעים ותשעה מתו בעין הרע ורק אחד מת בזמנו בדרך כל הארץ".

אלי, חנה, מורדוש והשכן שקפץ לבקר

חז"ל ורבנים בדורינו מיהרו למצוא פיתרון והגנה, באומרם כי מי שיש עליו עין הרע או חושש ממנה, עליו להצניע את דרכיו ולהיות עניו ושפל רוח, וכך עין הבריות לא תפגע בו ובמעשיו. ואני מוסיפה, שכל קושי וחסימה שמגיעים עלינו בחיינו באים להחזיר אותנו בתשובה שלמה, למען נברור את מעשינו בקפידה יתרה (נעלה את דרגת המודעות העצמית שלנו), כדי שנוכל להתקדש, להטהר ולהדמות ליוצר כל ולשם יתברך. שנה טובה ומאושרת, בלי עין הרע!