לרגל חגיגות 50 שנה לאמירים, דליה, מוותיקות היישוב, ביקשה ממני להגדיר מה אני חושבת על אמירים-במשפט אחד. לאחר דקה קצרה אמרתי: "מקום של שלווה בראשיתית", ודליה המשיכה לשאול, ומה חסר לך באמירים, או היית רוצה שיהיה? ולא הייתה לי תשובה. עניתי לה שאני צריכה לחשוב על זה. הכל נראה לי מושלם.
את אמירים הכרתי בראש השנה לפני קרוב לשלוש שנים כאשר חיפשתי מקום לגור בטבע, שיזכיר לי את יערות מערב קנדה, שכה אהבתי. עוד בכניסה ליישוב הבחנתי שמשהו מאוד שונה במקום הזה. הצמחיה עטפה אותי לאורך השביל והוקסמתי מהשפע של הצמחים והצבעים. והלב שלי אמר: במקום הזה יחד עם הטבע את יכולה להשתלב.
בשילוב של אהבה גדולה ויצירתיות התחלתי לרקוח סבונים מצמחי בר ולחפש אחר מתכונים ונוסחאות טבעיות לכל מוצר שחשקה נפשי. טיילתי לאורך ההר ולמדתי את הצמחים, מתי הם פורחים, הפירות מבשילים והעלווה מתחדשת. אספתי אותם ביראת קודש והודייה.
ומהו צמח הבר האהוב עלי? הכתלה החריפה. לפני כשנה הכרנו בקיץ. בקצה ההר ליד המערה היא צומחת. נאחזת בחוזקה בסלע ומפיצה את ריחה המשכר, הנע בין ריח מרווה ללבנדר. לפני כשבועיים החלטתי לטפס במעלה ההר ולאסוף בסל הנצרים שלי אגודות של כתלה. דרדר גדול פרחים קידם אותי לאורך השביל ונאחז במכנסיי, אולם זה לא הרתיע אותי מלבוא במגע עם העלווה הריחנית והשעירה שאלייה התגעגעתי כל תקופת החורף, כאשר היא עוד הייתה בתרדמה.
כי האדם הוא עץ השדה. ואולי גם הפרח או הענן. יש תקופות שבהן אנו בתרדמה, בזמנים אחרים אנחנו פורחים ובחלק מהזמן מרחפים. לחיות עם הטבע ואת הצמחים מחבר אותי לאני העמוק שלי, שעובר שינויים אינסופיים ומתפתח מפרח לפרי בשל. להריח, למשש, לטעום, לאסוף אליך את הקסם של הטבע משאיר בך את התמימות של היופי הפשוט והאמיתי שכל פעם מתגלה מחדש בקצב של אמא אדמה.
מושב אמירים :) מקום כל כך פסטורלי ויפייפה
השבמחקתודה רבה על הפוסט !