המידע בבלוג זה נועד להגביר את המודעות על רפואה טבעית, ואיננו מהווה תחליף לאבחנה או לטיפול רפואי אישי

יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

מאגי והצרעה

לפני כשבועיים, בשעת בוקר מוקדמת, אני מתעוררת לקול דפיקות רמות על דלת ביתי. מתמתחת בעצלתיים וממשיכה לישון, אולם כעבור חצי שעה צלצול הטלפון המתמשך מעיר אותי בשנית. מאגי נמצאת על קו הטלפון. רק הגיעה לאמירים מקליפורניה הרחוקה להתנדב במשתלה של רועי, והנה ללא כל התרעה מוקדמת, צרעה גרמנית עוקצת אותה ללא רחם. מאגי לא מתרגשת מהעקיצה וממשיכה לעבוד כרגיל במשתלה. אולם, הכאב לא תם והנפיחות רק גדלה. קבעתי עם מאגי לשעה אחת עשרה בבוקר, וחזרתי לישון במיטתי האהובה.

מאגי הופיעה בדיוק בזמן בפתח הקליניקה שלי. אמריקאית יפייפיה בעלת שיער זהוב ועיניים כחולות עם נוצות צבעוניות השזורות בשיערה, אשר משוות לה מראה אינדיאני. מאגי הראתה לי את זרועה הימנית אשר הייתה נפוחה מאוד ואדומה. מאגי חזרה ואמרה שהכאב נמשך אל אזור הלב הימיני והנפיחות לא יורדת. השאלה הראשונה ששאלתי אותה הייתה אם היא בקשר עם אבא שלה או שמא היא מתגעגעת אליו. מאגי הייתה המומה משאלתי. היא סיפרה, כי לאחר שנעקצה אתמול ישבה לעשות מדיטציה ולהרגע והדמות של אביה עלתה לה בעיני רוחה, כשהיא יודעת כי לא ראתה אותו כבר שישה חודשים ושהם לא דיברו זמן רב בטלפון. מאגי אף הוסיפה, כי אביה עובר תקופה קשה ונמצא בקשיים כלכליים והיא מאוד דואגת לו ומתגעגעת. ביקשתי ממנה, בראש ובראשונה, ליצור קשר עם אביה ולהגיד לו שהיא אוהבת אותו.

מאגי ועץ הזית בחצר ביתי











צרעה היא למעשה שליח (messenger). בדומה לבעלי חיים נוספים (כתנשמת) הדביקו להם תכונות לא מחמיאות ואפילו "עויינות", כאשר בסך הכל הם מנסים להעביר אלינו בשורה כלשהי מהעולם שמעבר, ובד"כ מהאהובים שלנו. האמא הקדושה, שרי מאטאג'י נירמלה דווי, יסדה את הארגון "סהג'ה יוגה" ברחבי העולם למען ההתפתחות הרוחנית וההגשמה העצמית של בני האדם. מאטאגי מלמדת כי הלב הוא האבא והאמא שלנו. בצד ימין נמצא המקום הרוחני שמכיל את האבא ובצד שמאל (שם נמצא הלב כאיבר פיזי) נמצא המקום הרוחני של האמא. על פי תורה זו ניתחתי את השורש הרוחני לעקיצתה של מאגי. מסיבה זאת כל כך חשוב לקיים את הדיברה "כבד את אביך ואת אימך", כי אנחנו רואים שהם מהווים חלק מהמהות הרוחנית שבתוכינו.

להפתעתי הרבה מאגי לא שמה קרח כלל על מקום העקיצה. לקחתי קרח ושמתי אותו בשקית אטומה. חבשתי את זרועתה ובקשתי ממנה להחליף את הקרח כל מספר שעות. אחר כך, נתתי לה ארבעה שורשים יפים וריחניים של "שורש החולדה" (סיפור איסוף השורש) וביקשתי ממאגי ללעוס באיטיות ובסבלנות רבה, שורש אחד מידי יום. שורש החולדה אומנם נראה קטן ועדין, אבל ריחו וטעמו כשל בושם והוא תרופה חזקה מאוד. האינדיאנים מעריכים את השורש הזה עד כדי כך שבעבר בעבור חתיכת שורש היו נותנים לרופא השבט סוס במתנה. שורש החולדה שומר על טמפרטורת גוף קבועה ומחזק את מערכת החיסון, בייחוד כעת כשמקום העקיצה חם והגוף נמצא "במיגננה". ביקשתי ממאגי לחכות מספר דקות וחזרתי אליה עם נוצה של Magpie או עקעק זנבתן בעברית. מאגי הייתה המומה ושמחה על הנוצה הצבעונית, אשר על שם הציפור היא נקראה.






שורש החולדה






מאגי קיבלה יום חופש מרועי ואני הזמנתי אותה להצטרף להרצאה שלי על רפואה אינדיאנית במלון מצפה הימים. אכלנו יחדיו בהנאה רבה במסעדה הצמחונית של המלון והשתתפנו גם בסדנת ציור אינטואיטיבית עם האמנית שרה שובל. שרה היא אוצרת האומנות במלון ומלווה את דרכו כבר 28 שנים. להפתעתי הרבה שרה סיפרה שסבתה הייתה אינדיאנית ושהיא מחוברת לדרך אבותיה. מידי קיץ, במהלך השנים האחרונות, שרה צמה ורוקדת מספר ימים בטקס "ריקוד השמש" למען השלום. ועוד יותר הפתיעה אותי העובדה, כי טקס אינדיאני זה נעשה בארץ ולא רחוק ממני, בפאתי העיר צפת.

מאגי לעסה את השורש במשך כל היום, למרות טעמו וריחו העז. חזרנו מאוחר בלילה עייפות לאמירים. בטרם עליתי על יצועי התקשרתי למאגי ושאלתי לשלומה. מאגי אמרה שהיא התקשרה לאביה, והוא מספר לה בפליאה רבה, כי בדיוק אותה הצרעה שעקצה אותה הסתובבה בביתו במשך שלושה ימים, כאשר הוא רודף אחריה ומנסה להורגה. ביום הרביעי, אביה של מאגי הצליח לדלוק אחר הצרעה, כשלבסוף הוא מנחית את רגלו ומוחץ אותה בכל כובד גופו. ולא יאומן. הצרעה לא מתה, אבל כנראה מצבה לא היה טוב...אביה של מאגי לוקח את הצרעה, מעיף אותה החוצה והנה ה"רוח" של הצרעה לא סולחת לו, חוצה ימים ואוקיאנוסים ועוקצת את בתו מאגי בארץ הקודש. ועל כך נאמר "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה". הצרעה בסך הכל הייתה שליח, שאת המסר האבא כנראה לא הבין, אז היא עקצה את בתו, הובילה אותה אל הקליניקה שלי, כדי שאמסור לה שאביה מעבר לים דואג ואוהב אותה.



תגובה 1: