יופי מדברי

ביום רביעי שעבר, בטרם ביקור המטיילים בשמורות בחג הפסח, יצאתי לדרכי לתור אחר צמחים מדבריים למרפא. במדבר הצמחים מסתגלים לתנאים קיצוניים מה שמחזק את תכונותיהם למרפא, מאכל, תבלין ובושם. דרך בית שאן וכביש הבקעה המדהים בעושר צמחי הבר המשכתי לכיוון עין גדי. עין גדי היא נווה מדבר יפייפה, אשר בו גידלו עוד בתקופות קדומות צמחי בושם כמור ולבונה לקטורת ולרפואה. היום, ניתן לבקר כאן בגן הבוטני שעשיר בצמחים מדבריים מקומיים וגם כאלו אשר מיובאים מארצות מדבריות אחרות.

הלבונה (משמאל) עשירה בשרף ריחני אשר משמש כקטורת לטיהור בארצות רחוקות כמרוקו (מימין- צלמתי בשווקים במראקש)

בחום קיבל את פני אדון יהודה, אשר מכיר כמעט כל שיח ועץ באזור. כבכל נווה מדבר ישנם עצי תמר עם פירות משובחים למאכל ולא במקרה כינויו הוא עץ החיים, משום שכל חלקי העץ משמשים את האדם. יהודה משבח באבקת הפרחים הזכריים לחיזוק מערכת החיסון ולטיפול בעקרות. כפית אבקה מידי בוקר או עם הארוחה והאדם מקבל את חיוניותו מחדש. יהודה מוסיף בחיוך, כי אבקת הפרחים מזכירה ריח מוכר של פוריות זכרית, מה שמעיד על תכונותיו של התמר. ואם אנחנו כבר בענייני פוריות, אז מאפריקה הרחוקה הגיע לעין-גדי עץ הבאובב ששמו הולך לפניו. זהו עץ שגדל בקצב מהיר ואכילת ציפת פירותיו מגבירה את החשק המיני. והפלא ופלא, פירות הבאובב בצורת עובר אדם...

אבקני פרח התמר (מימין) ופרי הבאובב בידו של יהודה (משמאל)

ומתחת לעצי התמר, במטע של יהודה, גדלים סמוך אחד לשני, שני צמחי מרפא ריחניים לתה מדברי. הכוכב הריחני, שריחו מזכיר אפרסק וצמח הפרעושית גלונית (...ישנה אמונה הטוענת כי ריחו העז של הצמח מרחיק פרעושים) אשר בעלי פריחה צהבהבה יפייפיה. שניהם משמשים לטיפול בכאבי בטן ובמיחושי קיבה אחרים.

פרעושית גלונית (מימין) וכוכב ריחני (משמאל)


בשבועות האחרונים הרגשתי כי מברשת השיניים הסינטטית כבר לא מתאימה לי לצחצוח השיניים ולכן החלטתי לחפש לה תחליף הולם טבעי. עוד במרוקו, גיליתי כי מוכרים בשווקים בקזבלנקה ענפי "סוואק" לצחצוח שיניים. מוחמד הנביא, בכבודו ובעצמו, צחצח את שיניו בענפי עץ זה ומאז הוא נחשב כקדוש למוסלמים. שמו העברי "סלבדורה פרסית" וניתן למצוא אותו בשפע בעין-גדי ובאזור ים-המלח. צחצוח עם ענף סוואק בשילוב האבקה לצחצוח שיניים שלי מבית " אוליב" (שעשויה על טהרת צמחי בר ומינראלים מהארץ) שומרים על שיניים חזקות ולבנות ועל חניכיים בריאות :)

יהודה מתענג על צחצוח בענף הסוואק (למעלה), אבקה לצחצוח שיניים מבית "אוליב" (מימין) וענפי סוואק בשווקים (משמאל- צלמתי בקזאבלנקה)













ואם כבר מדברים על מרוקו, מסתבר כי מרוקו דומה מאוד לארצנו באקלים ובתצורת הנוף. הצפון (אזור שפשאוון) דומה לגליל שרווי במטעי זיתים, אלות ומחטניים. במערב (באזור מוגדור) נמצא האוקינוס האטלנטי, אשר מזכיר את אזור שפלת החוף והים התיכון. שם לאורך האוקינוס, גדל עץ מיוחד במינו, שמפליא ועולה על עץ הזית בייחודיות השמן שמפיקים מזרעיו. זהו עץ הארגן, אשר העזים עולות על ענפיו, אוכלות מפירותיו ולאחר האכילה הן יורקות את הפרי. המרוקאיות הכפריות אוספות את הפרי (בו נשאר הגרעין הרך) ובטחינה ידנית בשיטה מסורתית מפיקות את שמן הארגן, אשר נודע בתכולת הוויטמינים שלו למאכל ומרפא. עץ הארגן עשה עלייה לארץ, ויהודה הראה לי כי אף מגדלים אותו בעין -גדי.

פירות הארגן שדומים לשל הזית (משמאל), עץ הארגן המרוקאי (מימין) וסרטון קצר על הפקת שמן ארגן בשיטה מסורתית (למטה: צלמתי במרוקו)

וכשהתארחתי אצל בדואיים במדבר סהרה שבמרוקו, גיליתי כי צמח החינה או הכופר מהווה גידול חקלאי מדברי חשוב לצד מיני התמר. עוד בשיר השירים הכופר מוזכר כגידול מקומי בעין-גדי: " אשכול הכופר, דודי לי בכרמי עין-גדי". את החינה בארץ מכירים מטקס החינה המרוקאי המסורתי שנערך טרם הנישואין, בו מפיקים צבע מעלי החינה, איתו מורחים את כפות ידיהם של החתן והכלה כסימן למזל. ברחבי מרוקו (בערים גדולות כפאס ומאראקש) הנשים מעטרות את ידיהן בציורי החינה. אף הבחנתי במסעי בהודו, כי גם שם מושרש המנהג להתייפות בעיטורי חינה ואף לצבוע את השיער באדום/שחור שהוא צבע החינה הטבעי, שמבריא ומחזק את שורשי השיער.

עיטורי חינה (למעלה: צלמתי בדלהי שבהודו), מטעי התמר והחינה של עלי במדבר סהרה (ימין ושמאל: צלמתי בזאגורה שבמרוקו) ושיח חינה בעין-גדי (במרכז)

כל מי שמטייל במדבר בוודאי נתקל לא פעם בעץ בעל פירות נפוחים מלאי אוויר. צמח זה מכונה "תפוח סדום". מספרים, כי ברוב כעסו של האל על אנשי סדום הרעים והחטאים הפך את עצי התפוחים שהניבו פירות עסיסיים ומתוקים לפירות חלולים ורעילים. השם האחר לצמח הוא "פתילת המדבר גדולה", על כי בתקופת המשנה הכינו פתיליות לנרות שמן מציציות הזרעים. במדבר סהרה במרוקו הצמח נפוץ מאוד ומכונה "תורזה". המדריך המרוקאי סיפר, כי שרף הצמח מסוגל לגרום לעיוורון, אולם מצד שני הוא בעל יכולות ריפוי לטיפול ביבלות. קליפת העץ שעוונית ויהודה מעין-גדי חתך לי חלק ממנה והראה כי ניתן להשתמש בה להכנת מצופים וזה כנראה היה שימושה בתקופות קדומות.

יהודה מחזיק בידיו ציצית שיער (מימין למעלה), קליפת שעם הגזע (משמאל), שרף העץ הלבן (מימין) ופתילת המדבר הגדולה (למטה משמאל: צלמתי במדבר סהרה)













יופי מדברי אמיתי לכדתי במצלמתי כאשר הבחנתי בבדואי צעיר מקומי, עלם חמודות בעל עיניים ירוקות, יפות וחודרות אל הנשמה, ביום שטוף שמש במדבר סהרה שבמרוקו

סדנת בישול ערבי מסורתי

לאחר שהכרתי את אבו-סאלים גמלה בלבי ההחלטה לשתף עם אחרים את רזי הבישול הערבי. ביום שישי האחרון התכנסו כשישה ח'ברה חובבי טבע, אבו-סאלים ואנוכי במטבח של התחדשות לשעבר שבמושב אמירים. היום היה שמשי ונעים ושמנו פעמינו לכיוון צפת לצוד את עכובית הגלגל, או "עכוב" בערבית.

דמומית ודובון הקורים

השטח היה מכוסה בקני זחליו של דובון הקורים ודמומיות לצד כלניות העשירו את מרבד הצמחייה הירוקה בצבען האדום. העכובית נחשפה לנו בין הסלעים עטופה בעלים קוצניים וירוקים. הגברים האמיצים עם הכפפות אספו את התפרחות הצעירות הקוצניות של העכובית והנשים אספו את עלי העולש או ה"ע'ילת" בערבית שצמחו לצד העכובית.

עכובית הגלגל: קילוף וחשיפת התפרחת הבשרנית האכילה לאחר בישול ממושך

העולש פורח עם בוא האביב בפריחה סגלגלה יפייפיה. בחורף אוספים את העלים הצעירים שנחשבים לטובים ביותר לריפוי מחלות כבד וכן לניקוי הדם ולטיפול באנמיה.

עולש בפריחתו (צלמתי בקנדה) ועלווה שאספנו למאכל








אבו-סאלים הסביר שחשוב לראות את הצבע הסגול בעורקים של עלי העכובית (וגם בעולש), כדי לא לבלבל בינה לבין "עכובית הגמל" שאותה לא אוכלים. דבריו הזכירו לי את ווילי השמאן, אשר לימד אותי כי צבע סגול בשורשים או בעלים הוא סימן למרפא. "מוראר" או דרדר מצוי גם משמש למאכל כסלט עם בורגול, אבל אנחנו איחרנו את מועד האיסוף והוא הצמיח כבר תפרחת קוצנית. לצידו צמח הלוף, שעליו כבר הזקינו והפכו סיביים. הלוף רעיל ואף בעלי החיים אינם ניזונים ממנו. הסוד הוא כיצד לנטרל את החומצה שבעלים. אבו-סאלים אוסף עלים צעירים בלבד ומוציא את שלושת העורקים המרכזיים בכל עלה. לאחר בישול ממושך הוא מנטרל את החומצה הרעילה ונהנה מטעמו המשובח ביותר של הלוף.

מוראר (מימין) ו"טיפול עורקי" לעלי הלוף











אבו-סאלים הראה לי את ה"קורסענה" ושאל אותי אם אני מכירה את הצמח."חרחבינה מכחילה", השבתי. גבעול הצמיחה הצעיר נאכל חי לאחר קילוף בדומה ל"חורפיש", או גדילן בעברית. ערביי הגליל מספרים, כי בעת עקיצת עקרב מורחים על מקום העקיצה את שורש החרחבינה המכחילה כטיפול מקומי.


קילוף הגדילן (מעלה) וחרחבינה (עם גבעולים סגלגלים...משמאל)

המשכנו בדרכנו לכיוון קדיתא לתור אחר השומר. ריח עליו מזכיר את משקה העארק, שאליו מוסיפים זרעי שומר לבישום המשקה. אספנו את ניצני העלים הצעירים וחזרנו אל מושב אמירים לאסוף את עלי לשון הפר והרקפת. הזחלים הקדימו את בואנו וחוררו את העלים, אולם כמו שאבו-סאלים אומר: "לכל דבר בעולם יש תפקיד וכך גם לתולעת שאוכלת את העלה". לכן, גם בליקוט צמחים, כמו לכל דבר בחיינו, יש זמן ותפקיד, וכנראה שאיסוף עלי לשון הפר והרקפות הגיע לסיומו.

לשון-הפר (מימין) ואיסוף השומר (משמאל)

בישול משותף במטבח

במטבח מיינו וניקינו את הצמחים. טיגנו בצלים חתוכים בשמן זית ובישלנו במים רתוחים את עלי העולש ובנפרד את השומר והעכובית. את עלי הרקפת ולשון הפר השרנו במים רתוחים וכן את האורז. סיננו את האורז והוספנו לו כמון, מלח ופלפל שחור (תיבול). פרסנו כל עלה של רקפת ולשון הפר כאשר צידם העליון פונה מטה, שמנו כמות קטנה של אורז במרכז וגלגלו את העלים. סידרנו את העלים צפוף בסיר עם צלחת הפוכה ממעל. הוספנו מים ובישלנו על אש קטנה.

עולש (מימין), עכובית (מלמעלה), ממולאי רקפת ולשון הפר (למטה,1) ושומר עם עדשים ירוקים (למטה,2)



סיננו את השומר, טיגנו אותו עם בצל ולאחר כך ערבבנו אותו עם עדשים ירוקים (שבישלנו בנפרד). העכובית התבשלה לאיטה ותיבלנו אותה בהרבה כמון. סיננו את העולש וערבבנו אותו עם הבצל המטוגן. לאחר כשמונה שעות של עבודה משותפת בשדה ובמטבח, התיישבנו לארוחת ערב שישי... עם מיטב מטעמי הטבע!

שלג ומרפא

בסוף השבוע האחרון ירד שלג בפסגות הרי הגולן (בתמונה למעלה) והמשכתי צפונה לנשום את אוויר ההרים הנקי ולהנות מזוהר השלג. באחד מהכפרים בגולן גר אדם קדוש ויקר, שמידי פעם בחודש אני מבקרת אותו ואת משפחתו. הוא ביקש ממני לא להזכיר את שמו, מפיאת כבודו בכפר, אולם את הידע על הכח המרפא של הצמחים אחלוק עמכם כאן. יגאל (חוקר צמחים ומרפא מאזור הגליל) הכיר לי אותו וכשהגעתי פעם ראשונה לביתו הוא חיכה לנו בכניסה מחוייך וקורן מאושר. תמיד הוא שמח לקבל חולים ואנשים שזקוקים לעזרה שמחכים בכניסה לביתו. הידע שלו על צמחי בר של הארץ עצום ואין צמח שהבאנו לו ומיד הוא הצביע על שמו, תכונת הריפוי שלו וכיצד להפיק את התרופה.

שוש קרח (צמיחה מימין) ושורשים בידי (משמאל)

לפני כחודשיים וחצי אספתי שוש קרח מאזור בריכות הקצינים. הוא גדל בסמוך לירדן ובאזור בית שאן. ישר כשהצגנו לפניו את השוש הוא ידע היכן גדל כל אחד מהשורשים (אם באדמה אדומה או אפורה) ואמר כי השוש שגדל באדמה האדומה (בירדן) בעל תכונות ריפוי חזקות יותר. משרים את השוש 24 שעות במים, אחרי שכותשים את השורש לאבקה (אם מרתיחים את השורש הורסים את האיכות שלו). השוש מנקה את הכליות ומטפל בסוכרת. הוא גם מטהר את הדם. שותים 3 פעמים ביום ואין בעיה לשתות כמה שרוצים לפי הצורך. זוטה צפופה או "זופה" בערבית, היא קרובת משפחה של הזוטה הלבנה, והיא מטפלת במחלות לב וגם עוזרת למי שיש לו עצירות בדרכי השתן. מזהירים אותה לפי הריח הטוב שיש לה ומכינים ממנה תה רפואי.

קידה שעירה מכסה את גבעות ההרים במרבד צהוב של פריחה ריחנית (בתמונה למעלה מסביב לאגם פרוד) . בערבית שמה "קונדור" והיא מטפלת באולקוס ובבעיות בקיבה ובמעיים. הוא מחליקה את דפנות הקיבה ומטפלת בקיבים (וכמו שהוא הסביר "היא צובעת את דפנות הקיבה ומחליקה אותם כמו שצובעים קיר מחדש"). לוקחים ענף מהשיח (כולל הפרחים) ומרתיחים על אש קטנה במים לחליטה חזקה כתה. פואה או "סילסלאת אל-טבעה" בערבית, דביקה ומסתלסלת על שיחים ועצים. כשהפנים מצהיבות זה סימן למחלת הצהבת ולבעיות בכבד והפואה היא התרופה. חותכים ענף לחתיכות קטנות ומשרים במים ל-24 שעות. אח"כ מרתיחים את הפואה ושותים כתה. התרופה היא בעלים (שחשופים לקרני שמש) ולא בשורש. הראתי לו את הדודא (שאהוב עליי) שנקרא "תופח אל-גאנון". משתמשים בזרעים של הפרי הבשל לטיפול בעקרות אצל נשים. טוחנים את הזרעים (5-6) ומערבבים עם שן שום ודבש. יוצרים פתיליות אותן שמים באזור הרחם ל-48 שעות. את השורש אוספים במועד הירח המלא (ב-14 לחודש). השורש מטפל בכאבים בגוף. טוחנים לאבקה, מרתיחים במים ושמים כתחבושת על אזור הכאב. שורש נקבי (עם שתי התפצלויות) לאשה וזכרי (עם התפצלות אחת) לטיפול בגבר. לריח לא טוב בפה אוכלים את הפירות או שותים תה מהעלים והפרחים (ללא המתקה). הגעדה או "גאעדה" בערבית, היא צמח ריחני עדין ובעל תכונות להרדמה. נותנים אותה כתה לילדים שלא מצליחים להרדם ושבוכים הרבה וממתיקים בדבש. הוא מוסיף, כי אם התינוק יונק ומקיא זה אומר שיש לו דלקת בקיבה וחומציות בבטן. מערבבים שתי כפיות כמון וכפית זרעי אניס מרתיחים וממתיקים בדבש. נותנים לתינוק לשתות במשך 7 ימים, בבוקר ובערב, כמה שהוא יכול לשתות.

ההתמחות שלו היא ב"מכווה" בערבית (כוויה רפואית). זוהי שיטה שנפוצה ביהודי תימן וכן באוכלוסיה הערבית. כאשר אדם סובל ממחלה כרונית או מכאבי גב ללא מרפא, כאבים בכתפיים, בברכיים, ברגליים, כאבי ראש וכאבי בטן, לוקחים גליל כותנה נקי מחובר למחט ברזל. מדליקים את הכותנה ונושפים עליה. באזור המטופל מקרבים את הכותנה לעור עד ליצירת כוויה עמוקה. שמים עלה של לוף על מקום הכוויה וחובשים בתחבושת. במשך מספר חודשים יוצאת מוגלה מהכוויה, שמוציאה את הרעלים מהגוף ומשחררת את הכאב והסבל.

מזון לרפואה

"תן למזון להיות התרופה שלך", אמר היפוקרטס, אבי הרפואה, אשר תיעד למעלה מארבע מאות צמחי תבלין והשימוש בהם לרפואה. עשבי תיבול, תבלינים וחומרים תזונתיים אחרים הם הצורה של הרפואה העתיקה ביותר הידועה לאדם. בעונת החורף ניתן למצוא שפע של צמחי מרפא למאכל בשדה עשירים בוויטמינים ובמינרלים, שעולים על פני הקרקע במרבד ירוק על פני אמא אדמה. באיסוף צמחי בר מכינים סלט עלים בריא להפליא מאוסף מגוון של עלי סרפד, סלק בר, לחך מצוי, שן הארי (שינן עב-שורש או דנדליון באנגלית), כוכבית, חלמית (חובזה) וציפורנית מצרית.

לפני מספר ימים פגשתי באדם מבוגר, אשר מבקש לעצור טרמפ ביישוב. בידו הוא אחז בשקית מלאה בעלים. אבו-סאלים, זהו שמו, והוא מכפר השכן אלינו. גיסתו התאלמנה והוא עוזר לה באיסוף צמחי מרפא למאכל. אבו-סאלים אסף בחורשות של אמירים עלי רקפת ולשון הפר מהן גיסתו מתקינה ממולאים באורז ובשר. הורדנו את אבו-סאלים בביתו בכפר ולמחרת יצאתי לצוד עלים, כדי לבשל לי ארוחה לשבת. לא היה קשה לזהות את המקום ממנו אבו-סאלים אסף את העלים...חורשת אורנים ובה שלל של עלי רקפות, לשון הפר, לוף, שן הארי ואף דודא אחד מצאתי שם. אספתי מספר מועט של עלים מכל שיח של רקפת ולשון הפר (כדי לתת לצמח להתחדש) וחזרתי עם החשיכה.

לשון הפר הסמורה, או "לסאן א-תור", כמו שאבו-סאלים אומר בערבית, מזכירה כשמה בצורת העלים לשון של פר מכוסה בזיפים. העלים הם תרופה מעולה כמאכל לטיפול בכאבי בטן, לבעיות בדרכי השתן ולחיזוק הגוף. כמו כן, העלים בעלי ריר אשר לו תכונות רפואיות (כחלמית וצמחים אחרים ממשפחת החלמיתיים) לטיפול במחלות ריאה והגרון. אפשר ואפילו מומלץ להכין ממולאים מעלי חלמית ולהשתמש באותו המתכון.

מצרכים:
כוס אורז לבן
מים רותחים
עלי בר למילוי
עגבניה אחת
3 לימונים
מלח, פלפל, פפריקה, כמון, כרכום
שמן זית

שמים בקערה את העלים (ללא הפטוטרת שמחוברת לעלה) ושופכים עליהם מים רותחים, כדי לרכך אותם. במקביל, מבשלים חלקית אורז לבן בסיר נפרד ומתבלים אותו במלח ובשאר התבלינים. כשהאורז רך למחצה, מעבירים אותו לקערה נפרדת. לוקחים כל עלה ופורסים אותו כשצידו העליון כלפי מטה. ממלאים עם כפית של אורז וסוגרים אותו בקיפול "מעטפה". סיר נפרד משמנים עם שמן זית, ופורסים עגבניות בתחתית ומעליהן מסדרים את הממולאים צפוף אחד ליד השני ופורסים לימונים ממעל. מניחים צלחת עמידה לחום הפוכה על הממולאים (כדי שלא יצופו) ושופכים כ-1-2 כוסות מים עד כיסוי הממולאים בתוספת מיץ משני לימונים טריים. סוגרים עם מכסה, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כחצי שעה לפחות עד שהממולאים מוכנים.

לבריאות ובתאבון!!!