זיקית ואהבה

הבהרה: אני אישית מתנגדת להרג של בעלי חיים לצורך רפואה וקסם

מראכש היא מרכז ההוויה הנושמת והתוססת של מרוקו. עיר פנטזיות של קסמים והגשמת המשאלות. בלילה הראשון במרוקו לקחתי רכבת ישירה למראכש. לא יכולתי להתאפק מלראות את העיר הזאת. יצא שבכל פעם שעזבתי את מראכש לצפון לשפשאוון, הרחקתי לכפרים בהרי האטלס ומשם למדבר סהרה, תמיד חזרתי לאהובתי, מראכש. הקשר שלי לעיר הזאת חובק לאהבתי את הקסם של הטבע, הצמחים ובעלי החיים. מראכש צבועה בוורוד, שהוא צבע התמימות, הפנטזיה והאהבה. ריח הקטורת באוויר והססגוניות של האנשים שמגיעים אליה מהרי האטלס והמדבריות, משכו את תשומת לבי אל עולם הקסמים.

הכיכר המרכזית במראכש, "ג'אמע אלפנא", שוקקת חיים בלילה ובה קיימים שלל קוסמים ורוקחי שיקויים. מאחד הרחובות הצדדיים המשכתי את דרכי מחוץ להמולת האנשים אל עבר המלאח היהודי. הרגשתי שחזרתי הביתה. חנות אחר חנות ברובע היהודי עמוסות בסממני מרפא מסורתיים: ממבחר צמחי מרפא התלויים מהתקרה מטה, בעלי חיים מפוחלצים כדוכיפת, שועלים, איילות ושאר חיות, קטורות וחומרים מטהרים להבערה, חוברים יחדיו לרפא את הגוף והנפש, בדרך המרוקאית, שכל כך רחוקה מההסתכלות של המערב על רפואת האדם. באחד משיטוטי בחנויות, נעצרתי לראות מקרוב את עבודתו של המרפא המרוקאי. בתוך נייר עיתון הוא פורר חומרים שונים כגופרית, קטורות שונות, אבנים צבעוניות, פרווה של שועל, נוזל שחור בלתי מזוהה וגם ראש של זיקית ומגוון רב של סממנים נוספים. כשהוא סיים את מלאכתו הוא ארז את החומרים בשקית והגיש אותה לאדון הצעיר לצידו. זוהי קטורת ל"משיכת אהבה", כך הבנתי מדבריו.

בחזרתי לארץ ממרוקו, הייתי להוטה להבין את עניין הזיקית. נסעתי לבית סבי התוניסאי, שם פגשתי את דודתי שמחה. סיפרתי לה על הזיקית ושאר הקסמים של מרוקו. היא לא הופתעה. היא סיפרה לי, כי היא קרויה על שם "דודה גרינה", שהייתה מחוללת הקסמים במשפחתנו. לימים בצעירותו, סבא שלי, אברהם, הכיר בחורה יפה ממשפחה אמידה, אולם דודה גרינה לא שמחה על השידוך. חשוב היה לה, כי סבא יצא עם בחורה מאמינה. הפתרון לבעיה לא אחר להגיע. דודה גרינה שמה לסבי זיקית בתבשיל שאכל. ומה לזיקית ולאהבה? זיקית היא בעל חיים המשנה את צבעו בהתאם לסביבה בה היא נמצאת. וכמו שהאדם משתנה כך גם האהבה. בסופו של דבר, סבי גילה זאת ומאוד כעס על כך, אולם היה מאוחר מידיי. הוא נפרד מחברתו והכיר את סבתי לידיה, עימה יצא ארבע שנים בטרם התחתנו והם הקימו משפחה מרובת ילדים, נכדים ונינים, באהבה גדולה עם רוח יהודית תוניסאית מסורתית בבית.

נ.ב. אתמול ניסיתי למצוא קשר בגימטריה בין זיקית ואהבה. "זיקית" בגימטריה שווה לערך המספרי "זיווג" שווה לערך המספרי 32 שהוא "לב". אז כנראה שיש קשר כלשהו בין החיה לבין המהות שהיא מייצגת בארצות צפון אפריקה.

סבא ומחלת הסוכרת

סבא אברהם נפטר לפני קצת יותר מחודש ימים, כמעט בהגיעו לגיל 88. דתי מאמין שעזב עם אשתו לידיה וילדיו את שערי תוניסיה לאחר המלחמה. הדת היהודית והתרבות התוניסאית נכחו בכל: במנהגי החגים, באוכל, בשפה הערבית-תוניסאית שדיברו בה בבית, ובנושא שלימים נקשרתי אליו יותר מכל והוא- הריפוי המסורתי. סבא בימיו האחרונים לקה בסרטן בלבלב, כנראה בעקבות מחלת סוכרת ממושכת שממנה סבל שנים רבות. חילבה הוא היה נוהג לשתות מידי בוקר לאחר שהיה משרה את הזרעים במים לילה שלם, כדי לנסות ולהיטיב עם רמת הסוכר בדמו. מחקר שהתבצע בפקולטה לחקלאות, בה למדתי, אף הוכיח כי חילבה מאזנת את רמת הסוכר בדם.

בחזרתי ממרוקו, חודש ימים בדיוק לפני פטירתו של סבי, רגליו התנפחו והליכתו הייתה קשה. עיסינו את רגליו במשחה מחוממת משמן זית עם צמחי מרפא (ממוצרי "אוליב") להקלה על זרימת הדם, וכן מידי בוקר וערב טבלנו את רגליו באמבט מים פושרים עם מלח גס, כרבע שעה, להוריד את מידת הנפיחות. סבא היה מאוד אופטימי ונשארתי מספר ימים לצידו. סיפרתי לו כי במרוקו, בשוק "חובוס" שבקזבלנקה, משתמשים בצמחים ובעלי חיים לרפואה, ושם ראיתי עלוקות רפואיות. הוא סיפר כי בהיותו בתוניס, אימו חלתה גם כן בסוכרת, וכילד הוא היה לוקח את העלוקות ומצמיד לה אותן לרגליה, ובתום השימוש בעלוקה, הוא היה מניח אותה לצד גחלים לוחשות והעלוקה הייתה יורקת את הדם שהיא הקיזה לצד הגחלים. כך הוא היה עושה שימוש רב פעמי בעלוקות מבלי להרגן ומטפל בה במסירות רבה.

                                     שורשים של סירה קוצנית

סוכרת היא מחלה נפוצה באוכלוסייה הישראלית. לרוב היא מלווה ברמה גבוהה של שומנים בדם (כי כאשר סוכר מצטבר ולא מתפרק בדם הוא הופך לשומנים) ובלחץ דם גבוה. תרופה מסורתית ידועה לטיפול בסוכרת היא הסירה הקוצנית. המורה שלי לקבלה, החכם אמנון גרוס, מספר כי כשחלה בסוכרת ישב בספריה של עין כרם באוניברסיטה העברית בירושלים, וחקר כיצד עליו להתמודד עם המחלה. ממחקרים הוא למד, כי מחודש אפריל עד אוגוסט (בעיקר בעונת הקיץ) עליו לצאת לשדה ולעקור סירות קוצניות, כדי להשתמש בשורשים שלה כתרופה. הסירה הקוצנית היא שיח שנאחז בחוזקה בקרקע ונפוץ מאוד באזורינו. אמנון היה עוקר את השיחים עם בנו ומשתמש בקליפה החיצונית של השורשים לעשיית מירתח. לאלו מבינינו שלא יצאו לשדה לעקור סירות קוצניות, קיימים צמחי מרפא אחרים שמורידים את רמת הסוכר בדם כעלי זית, שניתן למצוא אותם כמעט בכל אזור בארצנו. בקליניקה שלי באמירים אני רוקחת חליטה ממספר צמחים של הגליל להורדת רמת הסוכר בדם (שגם אותה סבא שלי ניסה והיא אכן השפיעה עליו לחיוב), אולם מוטב כי אדם ידאג לבריאותו בטרם יחלה (כדברי הרמב"ם). אדם צריך לדעת איך לחיות: מה לאכול, כיצד להירגע מהמתח בחיי היום יום, מה מיטיב עם גופו ונפשו, כדי שהצמחים בשילוב אופטימאלי עם אורח חיים מאוזן יטיבו עימו וירפאוהו.