סדנת בישול ערבי מסורתי

לאחר שהכרתי את אבו-סאלים גמלה בלבי ההחלטה לשתף עם אחרים את רזי הבישול הערבי. ביום שישי האחרון התכנסו כשישה ח'ברה חובבי טבע, אבו-סאלים ואנוכי במטבח של התחדשות לשעבר שבמושב אמירים. היום היה שמשי ונעים ושמנו פעמינו לכיוון צפת לצוד את עכובית הגלגל, או "עכוב" בערבית.

דמומית ודובון הקורים

השטח היה מכוסה בקני זחליו של דובון הקורים ודמומיות לצד כלניות העשירו את מרבד הצמחייה הירוקה בצבען האדום. העכובית נחשפה לנו בין הסלעים עטופה בעלים קוצניים וירוקים. הגברים האמיצים עם הכפפות אספו את התפרחות הצעירות הקוצניות של העכובית והנשים אספו את עלי העולש או ה"ע'ילת" בערבית שצמחו לצד העכובית.

עכובית הגלגל: קילוף וחשיפת התפרחת הבשרנית האכילה לאחר בישול ממושך

העולש פורח עם בוא האביב בפריחה סגלגלה יפייפיה. בחורף אוספים את העלים הצעירים שנחשבים לטובים ביותר לריפוי מחלות כבד וכן לניקוי הדם ולטיפול באנמיה.

עולש בפריחתו (צלמתי בקנדה) ועלווה שאספנו למאכל








אבו-סאלים הסביר שחשוב לראות את הצבע הסגול בעורקים של עלי העכובית (וגם בעולש), כדי לא לבלבל בינה לבין "עכובית הגמל" שאותה לא אוכלים. דבריו הזכירו לי את ווילי השמאן, אשר לימד אותי כי צבע סגול בשורשים או בעלים הוא סימן למרפא. "מוראר" או דרדר מצוי גם משמש למאכל כסלט עם בורגול, אבל אנחנו איחרנו את מועד האיסוף והוא הצמיח כבר תפרחת קוצנית. לצידו צמח הלוף, שעליו כבר הזקינו והפכו סיביים. הלוף רעיל ואף בעלי החיים אינם ניזונים ממנו. הסוד הוא כיצד לנטרל את החומצה שבעלים. אבו-סאלים אוסף עלים צעירים בלבד ומוציא את שלושת העורקים המרכזיים בכל עלה. לאחר בישול ממושך הוא מנטרל את החומצה הרעילה ונהנה מטעמו המשובח ביותר של הלוף.

מוראר (מימין) ו"טיפול עורקי" לעלי הלוף











אבו-סאלים הראה לי את ה"קורסענה" ושאל אותי אם אני מכירה את הצמח."חרחבינה מכחילה", השבתי. גבעול הצמיחה הצעיר נאכל חי לאחר קילוף בדומה ל"חורפיש", או גדילן בעברית. ערביי הגליל מספרים, כי בעת עקיצת עקרב מורחים על מקום העקיצה את שורש החרחבינה המכחילה כטיפול מקומי.


קילוף הגדילן (מעלה) וחרחבינה (עם גבעולים סגלגלים...משמאל)

המשכנו בדרכנו לכיוון קדיתא לתור אחר השומר. ריח עליו מזכיר את משקה העארק, שאליו מוסיפים זרעי שומר לבישום המשקה. אספנו את ניצני העלים הצעירים וחזרנו אל מושב אמירים לאסוף את עלי לשון הפר והרקפת. הזחלים הקדימו את בואנו וחוררו את העלים, אולם כמו שאבו-סאלים אומר: "לכל דבר בעולם יש תפקיד וכך גם לתולעת שאוכלת את העלה". לכן, גם בליקוט צמחים, כמו לכל דבר בחיינו, יש זמן ותפקיד, וכנראה שאיסוף עלי לשון הפר והרקפות הגיע לסיומו.

לשון-הפר (מימין) ואיסוף השומר (משמאל)

בישול משותף במטבח

במטבח מיינו וניקינו את הצמחים. טיגנו בצלים חתוכים בשמן זית ובישלנו במים רתוחים את עלי העולש ובנפרד את השומר והעכובית. את עלי הרקפת ולשון הפר השרנו במים רתוחים וכן את האורז. סיננו את האורז והוספנו לו כמון, מלח ופלפל שחור (תיבול). פרסנו כל עלה של רקפת ולשון הפר כאשר צידם העליון פונה מטה, שמנו כמות קטנה של אורז במרכז וגלגלו את העלים. סידרנו את העלים צפוף בסיר עם צלחת הפוכה ממעל. הוספנו מים ובישלנו על אש קטנה.

עולש (מימין), עכובית (מלמעלה), ממולאי רקפת ולשון הפר (למטה,1) ושומר עם עדשים ירוקים (למטה,2)



סיננו את השומר, טיגנו אותו עם בצל ולאחר כך ערבבנו אותו עם עדשים ירוקים (שבישלנו בנפרד). העכובית התבשלה לאיטה ותיבלנו אותה בהרבה כמון. סיננו את העולש וערבבנו אותו עם הבצל המטוגן. לאחר כשמונה שעות של עבודה משותפת בשדה ובמטבח, התיישבנו לארוחת ערב שישי... עם מיטב מטעמי הטבע!

שלג ומרפא

בסוף השבוע האחרון ירד שלג בפסגות הרי הגולן (בתמונה למעלה) והמשכתי צפונה לנשום את אוויר ההרים הנקי ולהנות מזוהר השלג. באחד מהכפרים בגולן גר אדם קדוש ויקר, שמידי פעם בחודש אני מבקרת אותו ואת משפחתו. הוא ביקש ממני לא להזכיר את שמו, מפיאת כבודו בכפר, אולם את הידע על הכח המרפא של הצמחים אחלוק עמכם כאן. יגאל (חוקר צמחים ומרפא מאזור הגליל) הכיר לי אותו וכשהגעתי פעם ראשונה לביתו הוא חיכה לנו בכניסה מחוייך וקורן מאושר. תמיד הוא שמח לקבל חולים ואנשים שזקוקים לעזרה שמחכים בכניסה לביתו. הידע שלו על צמחי בר של הארץ עצום ואין צמח שהבאנו לו ומיד הוא הצביע על שמו, תכונת הריפוי שלו וכיצד להפיק את התרופה.

שוש קרח (צמיחה מימין) ושורשים בידי (משמאל)

לפני כחודשיים וחצי אספתי שוש קרח מאזור בריכות הקצינים. הוא גדל בסמוך לירדן ובאזור בית שאן. ישר כשהצגנו לפניו את השוש הוא ידע היכן גדל כל אחד מהשורשים (אם באדמה אדומה או אפורה) ואמר כי השוש שגדל באדמה האדומה (בירדן) בעל תכונות ריפוי חזקות יותר. משרים את השוש 24 שעות במים, אחרי שכותשים את השורש לאבקה (אם מרתיחים את השורש הורסים את האיכות שלו). השוש מנקה את הכליות ומטפל בסוכרת. הוא גם מטהר את הדם. שותים 3 פעמים ביום ואין בעיה לשתות כמה שרוצים לפי הצורך. זוטה צפופה או "זופה" בערבית, היא קרובת משפחה של הזוטה הלבנה, והיא מטפלת במחלות לב וגם עוזרת למי שיש לו עצירות בדרכי השתן. מזהירים אותה לפי הריח הטוב שיש לה ומכינים ממנה תה רפואי.

קידה שעירה מכסה את גבעות ההרים במרבד צהוב של פריחה ריחנית (בתמונה למעלה מסביב לאגם פרוד) . בערבית שמה "קונדור" והיא מטפלת באולקוס ובבעיות בקיבה ובמעיים. הוא מחליקה את דפנות הקיבה ומטפלת בקיבים (וכמו שהוא הסביר "היא צובעת את דפנות הקיבה ומחליקה אותם כמו שצובעים קיר מחדש"). לוקחים ענף מהשיח (כולל הפרחים) ומרתיחים על אש קטנה במים לחליטה חזקה כתה. פואה או "סילסלאת אל-טבעה" בערבית, דביקה ומסתלסלת על שיחים ועצים. כשהפנים מצהיבות זה סימן למחלת הצהבת ולבעיות בכבד והפואה היא התרופה. חותכים ענף לחתיכות קטנות ומשרים במים ל-24 שעות. אח"כ מרתיחים את הפואה ושותים כתה. התרופה היא בעלים (שחשופים לקרני שמש) ולא בשורש. הראתי לו את הדודא (שאהוב עליי) שנקרא "תופח אל-גאנון". משתמשים בזרעים של הפרי הבשל לטיפול בעקרות אצל נשים. טוחנים את הזרעים (5-6) ומערבבים עם שן שום ודבש. יוצרים פתיליות אותן שמים באזור הרחם ל-48 שעות. את השורש אוספים במועד הירח המלא (ב-14 לחודש). השורש מטפל בכאבים בגוף. טוחנים לאבקה, מרתיחים במים ושמים כתחבושת על אזור הכאב. שורש נקבי (עם שתי התפצלויות) לאשה וזכרי (עם התפצלות אחת) לטיפול בגבר. לריח לא טוב בפה אוכלים את הפירות או שותים תה מהעלים והפרחים (ללא המתקה). הגעדה או "גאעדה" בערבית, היא צמח ריחני עדין ובעל תכונות להרדמה. נותנים אותה כתה לילדים שלא מצליחים להרדם ושבוכים הרבה וממתיקים בדבש. הוא מוסיף, כי אם התינוק יונק ומקיא זה אומר שיש לו דלקת בקיבה וחומציות בבטן. מערבבים שתי כפיות כמון וכפית זרעי אניס מרתיחים וממתיקים בדבש. נותנים לתינוק לשתות במשך 7 ימים, בבוקר ובערב, כמה שהוא יכול לשתות.

ההתמחות שלו היא ב"מכווה" בערבית (כוויה רפואית). זוהי שיטה שנפוצה ביהודי תימן וכן באוכלוסיה הערבית. כאשר אדם סובל ממחלה כרונית או מכאבי גב ללא מרפא, כאבים בכתפיים, בברכיים, ברגליים, כאבי ראש וכאבי בטן, לוקחים גליל כותנה נקי מחובר למחט ברזל. מדליקים את הכותנה ונושפים עליה. באזור המטופל מקרבים את הכותנה לעור עד ליצירת כוויה עמוקה. שמים עלה של לוף על מקום הכוויה וחובשים בתחבושת. במשך מספר חודשים יוצאת מוגלה מהכוויה, שמוציאה את הרעלים מהגוף ומשחררת את הכאב והסבל.

מזון לרפואה

"תן למזון להיות התרופה שלך", אמר היפוקרטס, אבי הרפואה, אשר תיעד למעלה מארבע מאות צמחי תבלין והשימוש בהם לרפואה. עשבי תיבול, תבלינים וחומרים תזונתיים אחרים הם הצורה של הרפואה העתיקה ביותר הידועה לאדם. בעונת החורף ניתן למצוא שפע של צמחי מרפא למאכל בשדה עשירים בוויטמינים ובמינרלים, שעולים על פני הקרקע במרבד ירוק על פני אמא אדמה. באיסוף צמחי בר מכינים סלט עלים בריא להפליא מאוסף מגוון של עלי סרפד, סלק בר, לחך מצוי, שן הארי (שינן עב-שורש או דנדליון באנגלית), כוכבית, חלמית (חובזה) וציפורנית מצרית.

לפני מספר ימים פגשתי באדם מבוגר, אשר מבקש לעצור טרמפ ביישוב. בידו הוא אחז בשקית מלאה בעלים. אבו-סאלים, זהו שמו, והוא מכפר השכן אלינו. גיסתו התאלמנה והוא עוזר לה באיסוף צמחי מרפא למאכל. אבו-סאלים אסף בחורשות של אמירים עלי רקפת ולשון הפר מהן גיסתו מתקינה ממולאים באורז ובשר. הורדנו את אבו-סאלים בביתו בכפר ולמחרת יצאתי לצוד עלים, כדי לבשל לי ארוחה לשבת. לא היה קשה לזהות את המקום ממנו אבו-סאלים אסף את העלים...חורשת אורנים ובה שלל של עלי רקפות, לשון הפר, לוף, שן הארי ואף דודא אחד מצאתי שם. אספתי מספר מועט של עלים מכל שיח של רקפת ולשון הפר (כדי לתת לצמח להתחדש) וחזרתי עם החשיכה.

לשון הפר הסמורה, או "לסאן א-תור", כמו שאבו-סאלים אומר בערבית, מזכירה כשמה בצורת העלים לשון של פר מכוסה בזיפים. העלים הם תרופה מעולה כמאכל לטיפול בכאבי בטן, לבעיות בדרכי השתן ולחיזוק הגוף. כמו כן, העלים בעלי ריר אשר לו תכונות רפואיות (כחלמית וצמחים אחרים ממשפחת החלמיתיים) לטיפול במחלות ריאה והגרון. אפשר ואפילו מומלץ להכין ממולאים מעלי חלמית ולהשתמש באותו המתכון.

מצרכים:
כוס אורז לבן
מים רותחים
עלי בר למילוי
עגבניה אחת
3 לימונים
מלח, פלפל, פפריקה, כמון, כרכום
שמן זית

שמים בקערה את העלים (ללא הפטוטרת שמחוברת לעלה) ושופכים עליהם מים רותחים, כדי לרכך אותם. במקביל, מבשלים חלקית אורז לבן בסיר נפרד ומתבלים אותו במלח ובשאר התבלינים. כשהאורז רך למחצה, מעבירים אותו לקערה נפרדת. לוקחים כל עלה ופורסים אותו כשצידו העליון כלפי מטה. ממלאים עם כפית של אורז וסוגרים אותו בקיפול "מעטפה". סיר נפרד משמנים עם שמן זית, ופורסים עגבניות בתחתית ומעליהן מסדרים את הממולאים צפוף אחד ליד השני ופורסים לימונים ממעל. מניחים צלחת עמידה לחום הפוכה על הממולאים (כדי שלא יצופו) ושופכים כ-1-2 כוסות מים עד כיסוי הממולאים בתוספת מיץ משני לימונים טריים. סוגרים עם מכסה, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כחצי שעה לפחות עד שהממולאים מוכנים.

לבריאות ובתאבון!!!

ווסת ופיריון

הלבנה נמשלת לאשה. המחזוריות מובילה את האשה מגיל ההתבגרות ועד תקופת הבלות. כאשר הלבנה במלואה האשה מחוברת לעוצמה שלה ולתכונת ההולדה. האשה מביאה ונושאת חיים בתוכה. מדי חודש, בעונתה של האשה, הרחם מתנקת, מסלקת מתוכה את שאריות המוות ומכינה את עצמה לקבלת חיים חדשים. בתרבויות שונות תקופת המחזור היא התקופה האדומה. אצל האינדיאנים הנשים היו נוהגות בעונתן להתקבץ יחדיו ב"בקתת הירח", לעסוק במלאכת האריגה ולהשאיר את המשפחה מאחור לטיפול הגברים. תקופה זו היא תקופה רגישה ועדינה, בה הגוף עובר שינויים הורמונליים, אשר משפיעים על המצב הנפשי והגופני של האשה, כאחד. בעונתה, במהלך שבוע ימים, האשה למעשה מסירה את הקליפות וההגנות הטבעיות שלה, מתנקה ומכינה את גופה ונפשה, לשם התחברות מחדש עם הצד הגברי והבאת חיים לעולם.

עוד בתרבויות עתיקות נעשה שימוש רב בצמחי מרפא, כדי לחבר את האשה לעוצמתה הפנימית ולעזור לה במהלך התקופות השונות בחייה. מתחילת גיל ההתבגרות וקבלת המחזור הראשון, הנערה חשופה בפעם הראשונה לעוצמה הנשית של אזור הרחם ובנטייה לחולשה, עצבנות ורגישות יתר בעונת המחזור. עם מציאת הזיווג המתאים וההתחברות המינית, הנערה הופכת לאשה וגופה מכין את עצמו להכלת העובר במקביל לשינויים פיזיולוגיים והורמונליים. בסיום תהליך הבאת חיים לעולם, האשה מסיימת את מחזורה החודשי עם שינויי גיל המעבר וההכנה לתהליך הזיקנה.

שיח אברהם הוא הצמח הנשי ביותר, אשר עוזר לסידרום טרום-וויסתי (תנודות במצבי הרוח ודיכאון), לטיפול בדימום וויסתי כבד, לאיזון גלי החום בתקופת הבלות, להגדלת תנובת חלב האם בזמן הנקה וכן לשימוש באי-פיריון הנובע מחוסר איזון הורמונלי. הפטל הקדוש הוא שיח קוצני בעל ענבות עסיסיות. עליו ידועים כממריצי רחם רבי השפעה ונוטלים את העלים כחליטה בשלבי ההריון האחרונים ובמהלך הלידה. עוד לפני כאלפיים שנה היפוקרטס, אבי הרפואה, טען כי אכילת כפית זרעי גזר הבר משמשים כאמצעי מניעה טבעי להריון. בתקופת התנ"ך רחל מבקשת מאחותה לאה את "דודאי בנה" ובשיר השירים הוא מוזכר כצמח משכר בריחו ומעורר אהבה. ברפואה הערבית נפוצה השמועה, כי אכילה משורש הדודא טובה לשיפור כח הגברא ויש כאלו דווקא הטוענים שפרותיו הם אלו אשר מעוררים את אש האהבה.




זרעי גזר הבר משמשים כאמצעי מניעה





חשוב לזכור, כי נשמת הצמחים והחומרים הפעילים שבתוכם משפיעים הן על הנפש וגוף האשה. אולם, האשה נעה במחזוריות כלבנה ועליה לנוע ולהשתנות במהלך החודש בהתאם להשתנות מצבי גופה הפיזיולוגיים. כלומר, מלבד השימוש בצמחים להרגעת הגוף והנפש בתקופת המחזור (כלבנדר), מומלץ לאשה להקל על עצמה ולעבוד בצורה מתונה וכן להרבות בשתייה ובמנוחה, כדי לשמור על האנרגיה הנשית ולעזור לגופה לעבור את תקופת השינוי וההתחדשות.

אל שיח עלי

לאחר מסע ארוך של מספר חודשים בהם למדתי על הרפואה השמאנית מאינדיאנים בקנדה, החלטתי לשוב לארץ ולחקור את הרפואה העממית המקומית. לצערי, מספר המרפאים עממיים שנותר בארץ הוא לא רב, ואין מי שירצה במשפחתם ללמוד את רזי הרפואה העממית וללכת בדרך אבותיו. ביום חמישי נפגשתי עם השיח עלי מדיר-חנא. בדואי סורי בן 71, אשר למד את רזי הרפואה מאביו וסבתו לפני כארבעים שנה. עלי מכיר היטב את הגבעות מהם הוא אוסף את צמחי הבר והוא גם מרפא עם "ג'ינים" (שדים). מסתבר, כי מרפאים מקומיים רבים עוסקים בריפוי עם שדים וצמחים והתופעה כלל לא נדירה. עלי מספר, כי ניתן לראות את השדים רק בחושך וכי הם לובשים צורת אדם. מסופר על רבי יעקב ואזנה שהיה מרפא גדול וחשוב במרוקו ואשר התחתן עם ג'ינית ואף הביא עימה ילדים (כן כן זה לא בידיוני..."ללא מצרים-חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה"/ פרופ' יורם בילו). עלי מכיר מישהו מהכפר שהתחתן עם ג'ינית והוא גר עמה בהרים. עלי מחלק את הג'ינים לטובים ולרעים (למרפאים ולמזיקים) והוא עובד רק עם הטובים, כי הוא נגד כל מה שפוגע באחר. עלי מצהיר, כי בסוף ימיך אתה נשפט על כל המעשים שעשית ואתה לא לוקח איתך שום דבר שהשגת בחייך הארציים...

שיטת חיזוי והסרת "עין הרע" נפוצה היא שיטת העופרת. עלי אוסף עופרת מרשתות דייגים ישנות (מתחת למים על פי היהדות לא שולטת עליך "עין הרע"). את העופרת הוא מתיך בסיר על האש ושופך אותה לגיגית עם מים, בה מוטבלות רגליי המטופל. כאשר העופרת מתקררת היא תופסת צורה המראה את מקור הבעיה או החסימה. במרוקו השיטה מאוד נפוצה ואף במגזר החרדי משתמשים בעופרת לביטול "עין הרע". בתיק ישן שעלי קיבל בירושה מסבתו, הוא מחזיק דף מצולם של קמע ובו נומורולוגיה קבלית באותיות ערביות, אותו הוא נותן לאישה שמקשה ללדת. עלי מסוגל לעזור לנשים להכנס להיריון, גם אם 20 שנה לא היו להן ילדים. הוא טוען, כי תמיד הבעיה היא אצל הנשים, כאשר האישה בילדותה פחדה מהחושך. שאלתי את עלי מה הוא נותן למטופל שסובל מנדודי שינה. מרוקאים נוהגים לשים סכין ברזל עם מלח מתחת לכרית להגנה משידים ותוניסאים שמים ענף רוזמרין. עלי אומר שמספיקה חתיכת לחם קטנה מתחת לכר והשינה תהיה עריבה באותו הלילה (לחם=מלח בסיכול אותיות).

לעלי ידע נרחב על שימוש בצמחי ההר לרפואה וגם למאכל. עלי בעל חזות בריאה ונראה צעיר לגילו. הוא מקפיד על תזונה ייחודית כאשר כל מה שהוא אוכל גדל בר, הן צמחים והן בעלי חיים. עלי ממליץ לא לאכול בעלי חיים שגדלים במכלאות כבקר או עופות תעשייתיים, אשר גדלים בצורה מלאכותית ומקבלים תרופות. עלי משבח בשתיית חלב עזים ואכילת דגים שגדלים בטבע. הוא פותח בשיחה קולחת על נוסחה סודית של 50 צמחים לטיפול בכל בעייה ובמיוחד בסוכרת. לסוכרתיים מותר לאכול דבש חרובים ודבש דבורים מפרחי בר מעורב בקינמון, כך עלי טוען. הוא מוסיף כי אלמוות הכסף טוב לטיפול באבנים בכליות וכי לעיניים אדומות לוקחים עלה צעיר של סברס (ללא קוצים) ועם הנוזל הפנימי של העלה "כוחלים" את העין. את פרחי הסברס אוספים בעונה לטיפול בפרוסטטה וכי האלוורה היא הטיפול היעיל ביותר לחתכים ולכוויות. לחיזוק כח הגברא משתמשים בזלזלת הקנוקנות (מטפס עם פריחה לבנה יפייפיה): לוקחים את העלה, מגלגלים ושמים אותו בפתח האחורי. עלי מזהיר, כי מעבר לרבע שעה הגבר מובהל לבית חולים עם נפיחויות וכאבים...עלי שמע שגם אכילת שורש הדודא טוב לכח הגברא, וכי יש דודא זכרי ונקבי. עלי ממליץ לאכול את פירות הדודא כשהם בשלים (ללא הזרעים שרעילים).











שורש דודא זכר (מימין) והדודא בפריחתו


עלי טוען שהתרופה הטובה ביותר לסרטן היא אכילת מספר עלים טריים של לופית מצויה בפיתה מידי יום (מסתבר כי זה נכון ובמרוקו מדען הוכיח שפקעות לופית מרפאות סרטן). עלי שיבח גם את האספרגוס שצומח עכשיו בכל מקום. אכילתו מסייעת לניקוי דרכי השתן והכליות והיא תרופה מוכחת לילדים עם בעיות של הרטבת לילה. עלי ממליץ לטגן את האספרגוס עם ביצה ובצל וזה מעדן! קוטפים רק את החלק העליון של הצמיחה ואותו אוכלים. את הרקפת הוא משבח שעליה למאכל (כעלי גפן ממולאות) והפקעת משמשת לטיפול בטחורים. לבעיות גב עלי משתמש בשורש שנקרא "רזל" (בערבית) בעל נוזל לבן אותו מורחים מקומית על הגב (מתאים גם לפריצת דיסק). שורש הצלף הקוצני גם מתאים לטיפול בכאבי גב: טוחנים את השורש עם אדמה דקה ומהדקים לגב בבד נקי בו עושים חורים ליציאת חומר המרפא. שורש הצלף מטפל בהצלחה גם בחרשות ועלי ממליץ לשם כך לקחת שן שום, לעשות בה מספר חריצים ולשים באוזן החרשת וזה פותר את הבעייה. עלי הוסיף שגם שמן פיגם מטפל בבעיות שמיעה. עלי מזכיר את קליפת האלון שטובה לטיפול באלקוס ואבקה מעפצי אלון התבור לפצעים. כמעדן הוא ממליץ לקלות את הבלוטים על האש ולהרתיח אותם במים. עלי הזכיר את הכתלה החריפה האהובה והוא מעדיף אותה על פני ה"מרמיה" (מרווה) לטיפול בכאבי בטן. לאחר אכילת דובדבנים, עלי אוסף את מחזיקי הפירות וחולט מהם תה לחיזוק הגוף. הסרפד הכדורי הוא הצמח הטוב ביותר לניקוי הדם וניתן לאכול את הזרעים כשומשום. עלי שיבח את ה"זערור" (עוזרר) שגדל בהרי הלבנון ולו פירות אדומים (ולא צהובים כעוזרר). כאשר עושים תה מהפרחים זוהי תרופה מעולה לבעיות לב. עלי החרחבינה המכחילה נאכלים כסלט וכשהצמח גדל והופף לקוצני משתמשים באבקה נגד הכשות נחשים. עלי הזכיר שרק פעם אחת הוא השתמש בבעל חיים לריפוי (בעקרב), כאשר מטופלת טענה שהיא לא יכולה להירדם. הזכרתי לעלי את שיח אברהם והוא הסכים עמי שהוא טוב לטיפול בבעיות נשים. עלי סיפר על מקרה נדיר בו הטיפול באשה היה לא שגרתי. מספרים, כי אשה שתתה ממי נהר ובטעות בלעה נחש קטן. מרפא עממי תלה אותה הפוך (רגליה מעלה וראשה מטה), התיך "סמנה" (ג'י או חמאה מזוככת הודית) מתחת לראשה והעשן משך את הנחש לצאת החוצה מגופה. מסתבר כי סיפור זה נפוץ במגזר הערבי וזוהה כאמיתי. עלי מספר כי האזוב (זעתר) או זעתר פרסי מטפל באסטמה. להורדת "תלולות" (נקודות חן מוגדלות) ולטיפול ביבלות מסמר, עלי מפיק תרופה משרף הקטלב. עלי ממשיך בסיפוריו, וטוען כי לכל אחד יש תולעת בראש שגורמת לכאבי ראש. לוקחים טיפה מפירות של ירוקת החמור ומטפטלים לכל נחיר, והפלא ופלא, התולעת יוצאת מהראש דרך האף...

שיטה טיפולית מקובלת אצל הערבים היא כוסות רוח. סבא שלי ז"ל (שנפטר בדיוק לפני שנה) נהג לעשות כוסות רוח לטיפול בבעיות גב. עלי מספר, כי לוקחים כוסות מיוחדות קטנות ועדינות, שמים בהן פיסת נייר, מדליקים ושמים על הגוף. האש כובה ויוצרת וואקום שמהדק את הכוס על גבי העור. העור מתנפח ומתחמם ולאחר הסרת הכוס לוקחים תער ,מחטאים אותו באש ועושים שם הקזת דם (בד"כ יוצא דם שחור). לבעיית הרטבה אצל מבוגרים עלי אומר שמשתמשים בעלי הסומק (אוג הבורסקאים) ומקובל גם להשתמש בפירות. עלי מספר, כי ציפורניים ושיער שגוזרים צריכים לקבור באדמה (ביהדות מקפידים לשרוף או לקבור ציפורניים). עלי ממשיך בסיפוריו, וטוען כי אשה אחת שבלעה בטעות ציפורן, בטנה התנפחה והסתבר כי הציפורן גדלה לה בבטן...עלי מוסיף, כי עלי הלחך טובים לטיפול בבעיות חניכיים ומשפשפים איתם את האזור הבעייתי. עלי מספר, כי הוא לא משתמש בקטורות לטיהור והוא מציע לרשום על נייר את הבעייה שרוצים לטהר, לשים את הנייר במים מחוץ לבית בזמן ירח מלא ובבוקר לשטוף עם המים את הבית ומסביב לו.

עראק וגחליליות

לפני כשנתיים ערכתי מסע במזרח הרחוק. כשהתחלתי את הטרק המפורסם, שנקרא "אנאפורנה" הייתי לבדי בכפר קטן למרגלות ההימלאיה. לא ידעתי לאן אני הולכת והייתי מוכנה להתחיל את הטרק בשעת לילה מאוחרת. הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא בסדר בבית ועזבתי את קטמאנדו אל עבר היערות של אזור אנאפורנה. מסתבר שבאותו הלילה סבתי לידיה נפטרה. הסימן שבישר לי את מותה היה תעופת גחליליות בחשיכה של ההימלאיה.

שלשום, יצאתי לחצר שלי באמירים וראיתי על קיר האבן נקודות ירוקות נוצצות. אחרי בדיקה לאור נר גיליתי גחליליות יפייפיות. לקחתי את המצלמה והתמונה שקיבלתי ללא פלש הייתה ריקוד אהבה של שתי ישויות טבע ירקרקות. בתמונה עם הפלש צילמתי את הגחלילית במאורתה. מסתבר, כי הגחליליות הנקבות נייחות והן מפיקות את הצבע הזרחני הירוק מקצה בטנן למשיכת בני זוג, בעוד הזכרים מאותתים חזרה לנקבות במעופם. ריקוד האהבה הוא הסמל של האיחוד הזוויגי.

הבנתי כי זהו מסר מנשמתה של סבתי, על כי לא הזכרתי אותה כלל בבלוג שלי...

למעשה סבתא שלי הייתה "רופאת השבט" אמיתית. תמיד חיוך היה נסוך על פניה והיא הייתה שלווה ומלאת חסד. מספרים כי בקבוק עראק היה מונח לה מתחת לזרועתה והיא הייתה מרפאת איתו כמעט כל מחלה. לצערי רק בשנים האחרונות כשהתחלתי להתעסק ברפואה מסורתית הבנתי את גדולתה בעולם הצמחים. זכור לי כי בוקר אחד סבתא בקשה ממני שאקנה דבלים ושומר לשם הכנת עראק. קניתי 2 ק"ג דבלים (תאנים יבשות) ואניס (בטעות במקום שומר). סבתי לקחה את סיר הקוסקוס המפורסם שלה, אשר מורכב משני סירים כאשר הסיר העליון מחורר בתחתיתו. בסיר התחתון היא שמה את הדבלים והאניס עם מים וסוכר. עליו היא הרכיבה את הסיר העליון המחורר ובו הניחה צלוחית קטנה במרכז. היא כיסתה את הסיר עם המכסה בצידו ההופכי ואחרי הרתיחה בישלה כארבע שעות על אש קטנה (מסתבר, כי פירוש השם עראק בערבית הוא הזעה, מה שמרמז על תהליך הזיקוק שיצרנו שמזכיר הזעה וכי משפחות רבות בתוניס נהגו לייצר עארק בייתי). הבית התמלא בריח משכר של עראק, כאשר אט אט זלגו טיפות של אלכוהול לתוך הצלוחית שבסיר.

לא הצלחנו להפיק עראק חזק מספיק, אולם הכיף שבהכנה המשותפת והזיקוק הבייתי הייתה חוויה בלתי נשכחת בשבילי. לבסוף עירבבתי את האלכוהול שהפקנו במיץ התאנים המבושלות מהסיר התחתון והתקבל משקה תאנים טבעי אלכוהולי בריח אניס... למי שרוצה לנסות להכין עראק בבית אני ממליצה לקנות 4 ק"ג של דבלים ושומר עם קצת מים בסיר וסוכר ועם הרבה סבלנות ואהבה. אוהבת אותך סבתא ותודה שהזכרת לי שאת עדיין כאן. אורית.

הבית שלי- מושב אמירים

לרגל חגיגות 50 שנה לאמירים, דליה, מוותיקות היישוב, ביקשה ממני להגדיר מה אני חושבת על אמירים-במשפט אחד. לאחר דקה קצרה אמרתי: "מקום של שלווה בראשיתית", ודליה המשיכה לשאול, ומה חסר לך באמירים, או היית רוצה שיהיה? ולא הייתה לי תשובה. עניתי לה שאני צריכה לחשוב על זה. הכל נראה לי מושלם.

את אמירים הכרתי בראש השנה לפני קרוב לשלוש שנים כאשר חיפשתי מקום לגור בטבע, שיזכיר לי את יערות מערב קנדה, שכה אהבתי. עוד בכניסה ליישוב הבחנתי שמשהו מאוד שונה במקום הזה. הצמחיה עטפה אותי לאורך השביל והוקסמתי מהשפע של הצמחים והצבעים. והלב שלי אמר: במקום הזה יחד עם הטבע את יכולה להשתלב.

בשילוב של אהבה גדולה ויצירתיות התחלתי לרקוח סבונים מצמחי בר ולחפש אחר מתכונים ונוסחאות טבעיות לכל מוצר שחשקה נפשי. טיילתי לאורך ההר ולמדתי את הצמחים, מתי הם פורחים, הפירות מבשילים והעלווה מתחדשת. אספתי אותם ביראת קודש והודייה.

ומהו צמח הבר האהוב עלי? הכתלה החריפה. לפני כשנה הכרנו בקיץ. בקצה ההר ליד המערה היא צומחת. נאחזת בחוזקה בסלע ומפיצה את ריחה המשכר, הנע בין ריח מרווה ללבנדר. לפני כשבועיים החלטתי לטפס במעלה ההר ולאסוף בסל הנצרים שלי אגודות של כתלה. דרדר גדול פרחים קידם אותי לאורך השביל ונאחז במכנסיי, אולם זה לא הרתיע אותי מלבוא במגע עם העלווה הריחנית והשעירה שאלייה התגעגעתי כל תקופת החורף, כאשר היא עוד הייתה בתרדמה.

כי האדם הוא עץ השדה. ואולי גם הפרח או הענן. יש תקופות שבהן אנו בתרדמה, בזמנים אחרים אנחנו פורחים ובחלק מהזמן מרחפים. לחיות עם הטבע ואת הצמחים מחבר אותי לאני העמוק שלי, שעובר שינויים אינסופיים ומתפתח מפרח לפרי בשל. להריח, למשש, לטעום, לאסוף אליך את הקסם של הטבע משאיר בך את התמימות של היופי הפשוט והאמיתי שכל פעם מתגלה מחדש בקצב של אמא אדמה.